way too yellow - בלוג אופנה - fashion blog

משהו מפעם

2012-01-26T09:00:00.000+02:00

טוב, לא כל כך מפעם. אפילו קרה החודש, אבל מבחינתי אם זה קרה כשעוד היה לי שיער ארוך, אז זה מפעם. למרות שמגפיים פה מפעם והסוודר והחולצה ואפילו המגפיים. כל כך משעשע אותי לחשוב שכל מה שלבשתי בתמונות האלה, הם פריטים מהעבר ולכל אחד מהם יש סיפור.

אני חושבת שהסוודר הזה הוא הזקן מכל הבגדים האלה. אמא שלי קנתה אותו אי-שם בשנות ה-90 וזה משהו שלא מפריע לו להיות הפריע האהוב עליי השנה בעונת חורף 2012. את החולצה קניתי בניסעה הראשונה שלי לניו-יורק אחרי הצבא. משהו בגוון הורוד שלה עשה לי את זה והייתה גם כזאת בגוון תכלת, עליה ויתרתי. 20$ בסייל והיא עדיין פה, שרדה את כל ניקויי הארונות בעשור האחרון. החצאית והמגפיים צעירים יחסית, אבל הם נמצאים ברשותי כבר יותר משנתיים וחצי. את שניהם אני אוהבת ומעניקה להם מקום של פריטים קלאסיים, עשויים מחומרים טובים, כאלה שישארו שנים רבות. בכלל, אני מאוד אוהבת לגלות מחדש בגדים בארון שלי ומשהו במראה החורפי הזה של ילדת בית ספר ניראה נורא מתאים עכשיו. טוב, כל זה עבד כשהיה לי שיער ארוך,

האמת היא שקראתי היום את הבלוג האהוב Advanced Style ושם יש תמיד עצות של פאשניסטות מבוגרות על איך להתלבש בגיל מבוגר ובעצם בכל גיל. כבר שנים הבלוג הזה הוא השראה גדולה עבורי ואני מגלה שמשהו מהאמירה הבוגרת של מזה סטייל אישי השתרש בי במיוחד השנה, הבחירות האופנתיות שלי שדי מתרחקות מטרנדים ומרכישות מזדמנות של פריטים לא חשובים קשורות,כניראה, גםל גיל. גם הפוסט הזה הוא בהשראת הבלוג הזה כי די שכחתי מהתמונות האלה. אבל אני שמחה שנזכרתי.

לבשתי: סוודר וינטאג’, חולצה banana republic מניו-יורק, שנת 2002, חצאית H&M מניו-יורק, שנת 2009, מגפיים benneton מניו-יורק, שנת 2009, ואת משקפי השמש האלה עדיין לא קניתי.

אז תנו כבוד למבוגרים, לבגדים שמלווים אתכם שנים. הם כניראה לא סתם עדיין איתכם. עוד מעט מגיע האביב ואיתו טרנדים חדשים. רק המחשבה על זה מעייפת אותי. אבל אני בטוחה שהרוחות החמימות יביאו איתן גם את החשק לשמהו חדש, ממש כמו הפרזנטציה של H&M שהתמונות האלה צולמו בה. נחכה וניראה.

שיהיה סופ”ש כיפי, הוא כבר ממש כאן!

גשם בוא!

2012-01-24T08:40:00.000+02:00

הוא כל כך מתאים למצב הרוח שלי עכשיו, ולמגפיים שלי שאמנם קשה להוריד אותם, אבל כיף לדרוך איתם בשלוליות. בדיוק אתמול כשחזרתי מהחופשה הפתאומית והקצרה שלי באיטליה היה גשם, אבל זה לא היה מספיק ובכלל אני חושבת שאם חורף עכשיו אז מזג האוויר צריך להתנהג בהתאם כדי שנוכל להתלבש, להתחמם, להתפנק מתחת לשמיכה וכמבון לשמוע את הגשם שדופק על חלון, כמו שהבטיחו לנו בשירים.

לבשתי: טרנץ’ מזארה, סוודר שהיה של אבא שלי, ג’ינס אנריקן איגל,מגפיים משוק בצלאל.

קניתי את המגפיים המטורפים האלה כשתכננתי את הנסיעה שלי לונציה ופחדתי שיהיה גשם ושהעיר תוצף וכל מיני זוועות כאלה ואחרות, בסוף לא היה גשם, רק קור. מה ששונה במגפיים האלה זה שהם צמודים ולא רחבים ושיש להם פלטפורמה קטנה, מה שהופך אותם למשהו בין מגפי מעבדה גרעינית למגפי גשם עדינים יותר. החיסרון המהותי היחיד שלהם זה שהם נורא צמודים ומאוד קשה להוריד אותם. יכול לקחת 10 דקות של יסורים…

והסוודר האהוב עליי לא מפסיק להפתיע. השתמשתי בשרווליו הארוכים לעשות משהו מעניין בשרוולים של הטרנץ’, בכלל, בחורף צריך ללבוש ג’ינס וסוודר. זה הכי נוח ויפה.

אה והשיער שלי רק ניראה כתום בתמונות האלה, הוא לא השתנה, מספיק שהסתפרתי כל כך קצר. ואני חייבת להגיד על זה משהו. אף פעם לא היה לי שיער כזה קצר. אני לקחתי את הסיכון ואני ממש אוהבת את איך שזה יצא. לפעמים ממש שווה לעשות שינוי מרענן כזה. גם ככה שום דבר לא קורה בחיים האלה.

נשיקות ותקווה לעוד קצת גשם.

איזה יום זה היה

2012-01-18T08:40:00.000+02:00

arm party shopping at Forever 21 – הדבר היחיד שאפשר לקנות בסניף הישראלי של הרשת זה צמידים ואלה השלושה שבחרתי בסוף.קצת צבעוניים, אבל זה היה מצב הרוח.

בשיח על סימון דה-בובאר בספריה ב”בית בנמל”. לבשתי את הלבוש ההכי פחות פמיניסטי לפי התחושה שלי. וורוד ומנומר זה משהו מאוד מגדיר נשים כאובייקט מיני, מצד שני ללבוש מה שרוצים זה גם חופש. בדיון על הספר החדש של סימון שתורגם ברסלינג הסתבר לי שכמו שתמיד חשבתי שגם היצירות הספרותיות שלה הן כתיבה פילוסופית, גם המומחים לסימון חושבים ככה. למרות שאף פעם לא הייתי בערב כזה, היה ממש מעניין, אינטלקטואלי ומרגיע.וגם גרם לי להרגיש שאני לא מבלה את חיי רק בעבודה ולמרות שאני מרגישה שאיני עושה שום פרוייקט במהלך חיי כדי להעניק חופש לאחר, אני עדיין מרגישה את החופש היחסי שלי.

לבשתי:מעיל ZARA, סוודר וינטאג’ בנטון, ג’ינס ליוויס ותיק של מארק ביי מארק.

חשבתי על זה שאני צריכה להתחיל להשקיע באומנות, או להתחיל לעשות אמנות כדי להעביר לעשות משהו יפה שישאר אחריי וגם אם בסוף זה לא יקרה, תמיד יהיה את הבלוג שלי. אולי זה הפרוייקט שלי, לפחות זה של עכשיו.
וכל זה אחרי יום מתיש במשרד וזה נגמר בטוני וספה בפיצה עם בטטה וגושי מוצרלה. תודה לסיוי, שצילמה את התמונות האלה, שבאה איתי וחנתה מתחת לבית כשאכלנו את הפיצה באוטו. ככה צריך לאכול פיצה, באוטו.
תזכרו שסוף השבוע מתקרב ולמרות הגשם והקור הוא עדיין הדבר הכי קרוב לחופש שיש לנו, בנתיים.
נשיקות ותיקראו את סימון, במיוחד במזג אוויר כזה ובמיוחד אם אתן בנות, אבל לא רק.

Friday Soup and New Hair

2012-01-14T19:19:00.001+02:00

סוודר וינטאג’ וצמיד של by Rufina

On a rainy Friday evening i decided to make some soup, mushroom soup. So i invited Sivi to cook and eat it with me. I also got my hair cut and now it is the shortest I’ve ever had. One last thing for today, let me present you my new bracelet from by Rufina. Hope you all are having a great weekend too. Kisses.

מרק הפטריות שבישלתי אתמול עם סיוון היה מעולה עד כדי כך שבזכותו גיליתי שזה אחלה בילוי של יום שישי בערב. אפשר להזמין חברה או חברים, לשים מרק על האש, לשתות יין, לראות סרטים או”סקס והעיר” ולקנח בקרמבו. אני ממש לא מצליחה לדמיין שום מקום חוץ מהבית שיכול לאפשר לי כזה בילוי מושלם בעיקר בימים הקרים.

אתמול הסתפרתי ועכשיו יש לי קארה. בנתיים זה כיף לי וזה ממש מגניב לחורף, בעיקר אם צריך לנסוע למקום קר וללבוש כובע. אז אתם יכולים לראות מה לבשתי אתמול בערב בבילוי הביתי שלי. סוודר וינטאג’י שאני מכורה לו ולשלמות שלו ואת הצמיד החדש שלי של by Rufina שאמנם קיבלתי אותו ליומולדת כבר בנובמבר, אבל עדיין לא יצא לי להראות אותו לכם. by Rufina פתחה חנות זמנית, Pop-Up Store בשנקין 55 וכדאי לכם לעבור שם כדי לראות אקססוריז שווים באמת, כולל עיצובים חדשים שעוד לא ראיתם.

רוצים מתכון למרק הפטריות שהכנתי? אני המצאתי אותו :)

מרק פטריות (לארבע מנות)

3 קופסאות של פטריות (2 שמפיניון וקופסא של פורטבלו) – חתוכות לפרוסות

2 כרישות ללא עלים, רק החלק הלבן – חתוכות לטבעות בעובי 5 מ”מ

3 חופנים של גריסי פנינה

1 תפוח אדמה – חתוך לקוביות בגודל בינוני

3 שיני שום – חתוכות לפרוסות דקות או כתושות

ענף טימין

שמן זית או חמאה לטיגון הקרישה

חצי כוס יין לבן או בירה

פלפל ומלח

אז מה עושים?

מטגנים את הכרישה עם השום בסיר בשמן זית או החמאה עד שהופכת לרכה וזהובה. מוסיפים את פרוסות הפטריות ומטגנים הכל במשך כ-10 דקות או עד שהפטריות איבדו נפח בצורה ניכרת, על אש נמוכה. מוסיפים את היין והבירה וקצת מלח ופלפל, מאדים עד שהפטריות מוציאות עוד נוזלים עוד כ-10 דקות או כמה זמן שיקח לכם עד שהן יראו קטנות. מוסיפים מים שיכסו את הפטריות בנדיבות רבה ויהיה עוד מספיק מקום גם לגריסים שיתפחו (אני בישלתי את המרק בסיר 5 ליטר ומילאתי מים עד קצת מעל אמצע הסיר). מוסיפים את ענף הטימין וממשיכים לבשל עוד 15 דקות. זורקים לסיר את 3 חופני הגריסים ואת קוביות תפוחי האדמה ומבשלים עוד בערך 45 דקות או עד שהגריסים רכים מוכנים למאכל. מוסיפים מלח ופלפל עד שאתם מרוצים, שולפים את ענף הטימין החוצה מהסיר וזה מוכן.( אם רוצים שהפטריות יהיו מלוחות יחסית, כדאי להוסיף יותר מלח בעת טיגון הפטריות).

תודה לסיון על התמונות, והחברה וסורי שירדתי על הסטיילינג בניילון.

אז שיהיה בתיאבון ושבוע נחמד!

H&M Summer 2012 #nofilter

2012-01-12T09:00:00.000+02:00

I need something in orange and I want the rain to stop knocking on my window. I hate the sun but an orange and yellow dress will make the heat worth it for me when the inevitable summer comes. I will probably change my mind tomorrow and be happy for the rain that is washing our streets from the old dust and everything will be clear, maybe even the thoughts in my head. I dream of summer of orange, green and blue skies. I know i will not gonna get it and my summer will be just yellow. So this is the greatest thing about fashion, objects give you inspiration and make you dream. I love this collection, maybe the best I remember from H&M for summer and I hope to put my hands on the gorgeous shades from the last picture and on something orange too.

אני חושבת שאני מכורה לאינסטגראם ובכלל לפורמט המרובע של התמונות. הכל כך יפה יותר מהמציאות, גם בלי הפילטר, כמו שצולמו התמונות כאן בפוסט. אני באמת מאוד אוהבת את הקולקציה הזאת. השימוש בבדים שאני אוהבת ובניהם בדים סינטטיים חכמים וממוחזרים, ההשפעה היפנית, הצבעוניות שכיף להתסכל עליה ושאפילו קצת עושה לי חשק לקיץ. את הקיץ בטח אצטרך לבלות בישראל והוא יהיה שרוף וצהוב ולבן ובוהק מדי. האמת היא שממש לא החלטתי מה בא לי מהקולקציה, מלבד אולי משקפי השמש בתמונה האחרונה ומשהו כתום. עדיף שמלה או חולצה. בעצם בא לי על משהו כתום כבר עכשיו. למה לחכות לקיץ.

הקולקציה מאוד מגוונת ובה כמה מיני- קולקציות ושיתופי פעולה, כמו הגופיה הלבנה עם הפרחים המצויירים שנולדה משיתוף פעולה עם מעצבים גרפיים, קולקצייה בהשראת שנות ה-90 המינימליסטיות שאני מאוד אהבתי בה את הווסט השחור עם החיתוכים בגב. כמעט כל פריט שהוצג גרם לי לעצור לידו ולהסתכל בו וזה לא מעט כשמדובר בחברת אופנה נגישה. הכוח של H&M מורגש במגוון ובעיצוב. מקווה שאמצא אתהפריטים האלה גם בחנות.

בנתיים יש גשם וקר ויש לי טלוויזיה בדירה לראשונה מזה 8 שנות חיי לבד. זה קצת נחמד, גם אם יש סרט בספרדית ברקע בהוט פריים בזמן שאני כותבת פוסט ובכלל לא הספקתי לראות את כל האח הגדול שלשום. אני לא בנויה לחיות לפי הטלויזיה. מוכנה לראות משהו שמתחיל כשאני מוכנה על הספה. מזל שאפשר להתחיל את הסרטים מהתחלה.

תחלמו על קיץ ותהנו מהגשם!

In a grey world

2012-01-09T10:00:00.000+02:00

I could easily live my life in a grey world. It all looks cool and relaxed almost like my extra casual and really comfy Saturday outfit. I just can’t stand all those skinny pants I wear to work almost every day, during weekends. It feels like I need to give my body and mind a good rest so all what I do is put on something grey and soft.

One of the Israeli fashion guys just posted on Instagram one funny poll about the color of the universe. I thought it’s color was beige, but on days like this i am sure that it is supposed to be grey. I feel happy in a grey world cause it fits me and i don’t have to try hard to fit in.

My outfit: Cardi from ZARA, pants FOREVER21, an old t-shirt from Mango,an a bag by Marc by Marc.

משהו בקרירות האפורה והזרה של התמונות האלה גרמה לי להתחיל לכתוב חלק מהבלוג שלי באנגלית. אני לא מאמינה בזה שבלוג שנכתב בשתי שפות חייב להציג שני תכנים זהים רק בשפות שונות. אני חושבת שזה צריך להשלים לתמונה המלאה. אבל תדעו לכם שבאמת כיף לי בעולם אפור והייתי מוכנה ללבוש את הצבע הזה כל יום.

ביום שבת ביליתי עם סיוי במגדל אחרי ארוחת הבוקר ברביבה וסילילה. דרכתי על שטיחים נעימים ונחתי על ספות בלובי הקריר, האפור והכמעט סטרילי. לבשתי בגדים נוחים וניסיתי לא לחשוב שסוף השבוע יסתיים מתישהו. הרבה יותר כיף להתרכז בלצלם תמונות קטנות של רגעים אסתטיים מאשר לחשוב על דברים גדולים ומכוערים שקורים בחוץ. מה שמצחיק זה שבסופו של דבר בשתי השפות יצא לי טקסט מלנכולי. ואם כבר הזכרתי את המילה היפה הזאת, אז ממש כדאי לכם לראות את מלנכוליה של לארס פון טרייר. כמה יופי בפריים אחד ביקום שעובר בין צבע בז’ לאפור. הסרט אפילו עשה לי חשק עז להסתפר. אני רוצה קארה כמו של קירסטין בחלק השני של הסרט.

וכמובן הפסקול.

ביי בנתיים

Glossybox - קופסת ההפתעות הורודה

2012-01-07T10:45:00.000+02:00

אחרי שכל העולם כבר כתב על הגלוסיבוקס, הפרוייקט העסקי החדש של דן מנו, אני אחלוק איתכם את מה שאני חושבת על הקונספט הורוד הזה. קודם כל אומר שאני בעד כי אני אוהבת הפתעות ואני מאמינה שכל ההפתעות צריכות להיות טובות. אז איך קופסא ורודה שמגיעה הביתה פעם בחודש ובה מוצרי קוסמטיקה שהם הפתעה חדשה בכל פעם יכולה לא להיות כזאת?

אבל לפני הכל אני רוצה קצת להיזכר ברגע הראשון שבו התוודעתי לקונספט הזה שאנשים קונים משהו כשהם לא יודעים בדיוק מה יקבלו. זה היה בטוקיו, בחנות צעצועים גדולה. היה אפשר להכניס 10 יין למכונה שתוציא ביצת הפתעה עם צעצוע אחד מתוך מבחר של 5. ידעתי שאקבל אחד מחמישה אבל לא ידעתי בדיוק איזה. ברור שלא הצלחתי לעמוד בפיתוי והלכתי על זה. לאחר שנה וחצי זה קרה שוב, בחנות של לאוקסיטן בדיזינגוף סנטר ממש לפני שבועיים, כשהמוכרות הציעו לי את ה- lucky bag, שקית עם 5 מוצרים תמורת 129 שקלים. בשני המקרים בהם קניתי “חתול בשקית” הייתי מרוצה. ולכן אני לגמרי מבינה את הכיף ברכישת משהו לא לגמרי ודאי. ברור שבכל הקונספט הזה המחיר המוזל נותן את החשק לקחת את הסיכון שלרוב שווה את זה.

אז על מה מדובר? הגלוסיבוקס הוא טרנד עולמי ומטרתו בעצם לתת ללקוחות להתנסות במוצרים של חברות הטיפוח במחיר מאוד נוח. תחשבו על זה ככה: לעיתים כשמתכוונים לקנות מוצר קוסמטי חדש אנחנו לא יודעים באמת אם נאהב אותו ויכולים לרוב להסתמך על המלצות או פרסומות בלבד או מקסימום על התנסות חד פעמים בפארמים. היינו בטח שמחים להתנסות תחילה במוצר לפני שאנחנו מוציאים את מיטב כספינו, אבל כולנו יודעים שדוגמיות של מוצרי טיפוח זה לא משהו שקל להשיג, במיוחד לא בישראל. אז הגלוסיבוקס מאפשרת לנו לנסות בכל חודש לפחות חמישה מוצרים קוסמטיים בגודל מוקטן או אפילו מלא שמגיעים ארוזים בקופסה ורודה ומהודרת תמורת 50 ש”ח + 9.5 ש”ח דמי משלוח. מי שתזמין את הקופסא תקבל מוצרים טרנדיים, חדשים וכאלה שכבר נמצאים על המדף והמוצרים הם הפתעה, כך שאין דרך לדעת מראש מה יגיע בקופסא. הקופסא תכיל תמהיל מחושב של מוצרים עם יעוד מגוון ותהיה כמה שיותר שווה כדי שהלקוחות יהנו כמה שיותר.

כדי להבין איך זה פועל כדאי להיכנס לאתר ואומרים שכדאי להזמין את הגלוסיבוקס של פברואר כי לפי ההבטחות יהיה בה משהו מיוחד והיא תהיה בצבע ורוד פוקסיה כיאה לחג האוהבים והמתנות. בנתיים קבלו הצצה לקופסא של ינואר. אני רק חייבת לציין שכשרק פתחתי את הקופסא הציף אותי ריח נעים. זה היה רגע ממש נחמד.

בתוך הקופסא מצאתי: סרום של Clarins, ליפגלוס של OFRA, משייף ציפורניים,מסקרה של רבלון,תחליב גוף של Womanity של טיירי מוגלר, דאודורנט של גרנייה והבושם Love של Chloe.

בעיקרון ניסיתי כבר כמעט את כל המוצרים. משייף הציפורניים הזה באמת מוצלח. היה לי משהו כה פעם אבל אבד מתישהו בין כל השינויים של השנה האחרונה. כל הדברים מאוד מגניבים ואני לא חושבת שיש כאן משהו שהתבאסתי לקבל.

האם אני אזמין את הגלוסי בוקס? אני עדיין חושבת על זה כי אני לא אוהבת להתחייב, אבל כמו שדן מנו אומר, פה זה לא הוט ואפשר להתנתק מתי שרוצים בפעולה קצרה באתר.. מה שכו אני יודעת שאני אוהבת הפתעות ואני יודעת שאת המוצרים בגודל מלא אני לרוב לא מסיימת. הדברים היחידים שאי פעם נגמרו לי זה קרם לחות, מסקרות, וסמקים. אני אוהבת דברים חדשים וגם את התחושה שפעם בחודש מגיע אליי משהו נחמד, כמו מנוי לווג, זה גם עולה ככה וזה בטח קצת יותר מועיל. אני אעדכן כשאחליט.

אם אתם מרגישים שהכל ניראה לי ורוד בקשר לקופסה הזאת, תזכרו שזו דעתי האישית וגם שאני מרגישה שהקונספט הזה מדבר אליי. אתם מוזמנים לחשוב בעצמכם אם זה מתאים גם לכם. שמעתי גם שזה קונספט מעולה למתנות לחברות.

שתהיה אחלה שבת. מקווה שהיא תהיה אפורה ורומנטית בשביל מי שרוצה להישאר בבית עם ספר כמוני או שמשית ובהירה למי שיש לו כח לטייל.

נשיקות

ביום הלפני אחרון של 2011

2012-01-02T10:00:00.000+02:00

נסעתי לאיקאה. כן, ככה בלי להתכוון מראש. התעוררתי בבוקר ונשארתי במיטה עם האייפד ופתאום קפצה לי בפייסבוק הכתבה הזאת על עיצוב חדרי שינה. החלטתי שגם אני צריכה להוסיף איזה אלמנט עיצובי לדירתי המינימליסטית. אז נסעתי לראשונה בחיי לאיקאה בראשון לציון. האמת היא שהיה ממש נחמד ויחסית ליום שישי, אפילו יחסית רגוע.

העציצים ברגע הקניה (בתמונה למעלה) ובמקומם הטבעי אצלי בבית.

מבחינתי אין ביקור באיקאה בלי נקניקיה בלחמניה בסוף, אבל הלחץ של יום שישי והקריאות ההיסטריות של מנהלי החנות שנסיים לקנות ונלך הביתה הצליחו, וגרמו לי לרצות ללכת משם. ככה זה כשמגיעים לאיקאה שעה וחצי לפני הסגירה. אבל לפחות קניתי עוגיות נסיכה שוודיות לפני היציאה.

חזרנו לתל אביב בלי הנקניקיה והייתי רעבה. השמיים המעוננים היו כה מפתים ועשו לי חשק להישאר בחוץ. שוק הפשפשים ניראה לי פתאום כמו האופציה המושלמת להמשיך את היום המפתיע הזה. הלכנו לפועה. היינו צריכים לחכות. למזלי ניו-יורק לימדה אותי שלכל דבר טוב צריך לחכות או כמו שאומרים The good things come to those who wait, באמת והיה שווה לחכות. לא בהכרח בגלל האוכל, יותר בגלל האווירה והזכות לעשות סיבוב תחת השמיים המעוננים הכי יפים עד כה בחורף.

ונעבור עכשיו למה שלבשתי. תכננתי כבר מזמן ללבוש סוודר בז’י ענק עם חולצה משובצת באדום מתחת, עם הסקיני השחור. לא יודעת איך הרעיון הזה נכנס לי לראש, אבל מלבד זה שחום ושחור זה אחד השילובים האהובים עליי, הבצבוץ של הצווארון המעט אדום ממש מוסיף כאן איזה היבט נוסף של חמימות ואווירת בגדי weekend, בגדים משובצים ובעיקר פלאנל עושים לי תחושה נעימה של רוגע שבאמצע השבוע כמעט ואין להשיג.

לבשתי: סוודר וינטג’, חולצה משובצת מפול&בר (משנה שעברה), סקיני מעט מבריק מזארה ונעלי סירה שטוחות ישנות נושנות מגזית ואת התיק שלי של מארק ביי מארק. תודה לזוהר על הבילוי ועל התמונות ועל זה שאמרת שהתלבשתי כמו מיוצ’ה.

חיים של אנשים אחרים על הרצפה בשוק הפשפשים. אולי לא באמת חיים, רק כמה תמונות לא ממש מוצלחות.

ועוד קצת עננים לקראת הסוף.

האמת היא שכולם דיברו על סופים וסיכמו את השנה. בשבילי הייתה זו עוד שנה של אושר ואכזבות. אני מניחה שכמו כל שנה היא מביאה איתה אינספור חויות והזדמנויות קטנות לאושר. אני מקווה שגם השנה אתם ואני נמשיך לאסוף את הרגעים הקטנים האלה ונארוז אותם יפה בזכרונות טובים.

שתהיה שנה מהממת, ולא רק השנה הזאת שכבר התחילה, אלא כל שנה.

אולי אני לא ממש אסכם, אבל אני כן רוצה להודות לקוראים שלי שבאים לקורא ולהסתכל על תמונות ולעשות לייק או סתם לפתוח ולסגור את עמוד, לראות אם יש חדש. אני מודה שאני כותבת את הבלוג הזה גם בשבילי, אבל בעיקר בזכותכם!

יום רביעי – בגדים לעבודה ולא רק

2011-12-30T11:43:00.001+02:00

אני חושבת שזה לא כזה מגניב להתבאס על זה שאנחנו צריכים ללכת לעבודה כל יום, אבל הוייתור על החופש שלנו מחויב המציאות. אנחנו צריכים ללכת לעבודה כדי לממן את הדירה בה אנחנו נחים כדי שיהיה לנו כח לעבוד וכדי לקנות בגדים שנוכל ללבוש לעבודה, כי כמה שאנחנו ננסה להתנער מזה מחשבתית אנחנו עדיין חיים כדי לעבוד ולהניע את העולם הזה.

אז זה מה שלבשתי לעבודה ביום רביעי. עוד יום שבו כתבתי מיילים, הצעות, חשבתי על רעיונות, וביקשתי תיקוני עיצוב, הייתי בפגישות או שביום רביעי הצלחתי להתחמק מפגישות.. בכל מקרה, העבודה היא כיף, אבל למה כל יום וכל היום?!

לבשתי: שכמיה מעשה ידיד אמה שלי המוכשרת, סווצ’ר אפור /של אמריקן אפרל, ג’ינס ליוויס, שרשרת מחנות בניו-יורק, מגפיים זארה, תיק מארק ביי מארק ג’ייקובס.

ולא, השמיים לא ורודים ברחוב המסגר, זאת אני שנתתי לאפור הזה קצת גוון. אבל מצד שני, זאת המציאות ולמה לייפות אותה. ותודה לאמא שצילמה את התמונות ובגלל שהיא עובדת ממש לידי, אנחנו ננסה לתעד כמה שיורת אאוטפיטים שלי שאני לובשת לעבודה. מקווה שתהנו!

אני מאחלת לכולם חגיגות שנה חדשה מרגשות. שתו הרבה, תהנו ותאחרו לעבודה ביום ראשון. אפילו לנו זה מגיע!

והנה משהו קטן להתחיל להתכונן איתו לערב השנה החדשה. כבר החלטתם מה אתם לובשים? אפילו אני אני עדיין לא!

שתהיה לנו שנה חדשה מאושרת, מלאת סטייל ורק חוויות מרגשות!

פוסט יום ראשון

2011-12-28T11:29:00.000+02:00

כבר ניסיתי לפרסם את הפוסט הזה ונכשלתי, אבל אני לא מאלה שנכנעות לאפליקציות ולא מוותרות, בעיקר לא על פוסט שצולם על רקע ורוד. לבשתי טרנץ’ אפור שחזר אליי מרחוק וזהו, זה הכי חשוב. כל השאר זה מינימליזם פונקציונאלי.

כבר לא מעט זמן אני מתקיימת ממלתחה יחסית מצומצמת, ואין ספק שזה כל מה שתמיד רציתי. לשלב נכון בין מעט פריטים נכונים. מה שכל כך רציתי להצליח בו. אמנם כל הבגדים שלי יחזרו אליי מתישהו, עדיין הצמצום הוא קצת אושר. וכן, חיוורון החורף שוב כאן. היה לי סומק, אבל גם הוא חיוור.

לבשתי: טרנץ’ זארה מלפני שנה, סוודר וינטאג’, ג’ינס אמריקן איגל, מגפיים זארה.

תודה לאמא על התמונות.

והמלצה על סרט. לכו לראות את חייבים לדבר על קווין בקולנוע לב..

שיהיה יום נפלא. הסופגניות נגמרו, אפשר להפסיק לספור!

old & new – מחשבות ביום שישי

2011-12-17T12:13:00.001+02:00

איזה כיף שהגיע יום שישי, כך חשבתי אתמול כשהתעוררתי בבוקר. פעם ראשונה מזה כשנה כמעט הרגשתי שזה יום שמח וממש לא רציתי שהוא יגמר. אז לבשתי את הבגדים שהכי מרגישים לי כמו יום שישי והגעתי שוב למסקנה שקז’ואל זה השיק החדש ושגראנג’ זה הכי שיק עבורי כרגע.

מה שהרכיב את האאוטפיט הזה שהכי מרגיש כמו ניינטיז, אלה חולצה וג’ינס של H&M מהקולקציה DRAGON TATTOO שתוצע למכירה ביום שני הקרוב בעזריאלי. יאצ לי לשים את ידיי על הפריטים לפני המכירה די במקרה. בחרתי בפריטים מעט גדולים ממידותיי כי אני מרגישה שלאחרונה אני מאוד חנוקה בתוך הסקיני שאני כה אוהבת ולמרות שאני לא מתכוונת לזנוח אותם, משהו אוורירי קצת יותר יכול להיות מעולה לחורף.

כדי שלא יהיה לי קר הצטיידתי בסוודר בצבע הכי נכון לעכשיו ולכל עונה בעצם, שלבשתי פעם בחטיבת הבייניים, משהו כמו לפני 15 שנים. נזכרתי בו כי הוא כל כך התאים לתקופה שהבגדים האלה זרקו אותי אליה. אני חייבת לציין שלא לבשתי ג’ינסים או בגדים קרועים לפני כן, אולי מלבד זוג אחד שקניתי לפני שנתיים וניתן לראות אותו כאן, שהיה הסנונית הראשונה של ההימשכות שלי לסגנון הזה. אולי אני רוצה להישאר צעירה לנצח, או שפשוט זה באמת הדבר הכי נכון כרגע - להתלבש בלי להתאמץ.

לבשתי: חולצה וגי’נס H&M, מקולקציית Dragon Tattoo, סוודר וינטאג’ גברי, מגפיים מזארה, תיק מזארה מעונות קודמות וצמיד ספייקים מ- Forever21. כל זה היה אתמול והיום יום שבת ואני כותבת את הפוסט וחושבת איך להעביר את היום. בחוץ ניראה שמזג האוויר מהמם. אני כל הזמן מפחדת שיגמר החורף. זו חרדה די חדשה לי כי בימים האלה אפילו השמש שלנו קצת פחות מסנוורת והכל הרבה יותר רגוע ונחמד. השנה הולכת להסתיים ודברים חדשים לפניינו, מקווה שתבוא שנה טובה והחורף ישאר עוד קצת, לפחות עד מרץ.

בלי קשר, ביום חמישי הבא by RUFINA בת דודתי המוכשרת ומעצבת האקססוריז עורכת מכירה לילית וחגיגית בין השעות 19:00-24:00 אצלה בסטודיו הביתי בשד’ רוטשילד 83 א’, בתל אביב, ממש ליד פינת בלפור. אני מזמינה את כל הקוראים שלי לבוא. תהיה אווירת מסיבה, שתיה ומוזיקה ואקססוריז חדשים ומהממים והנחות על פריטים מעונות קודמות. אני בטוח אהיה שם ויהיה ממש מגניב. אז בדרך ליציאות שלכם תקפצו, תגידו שלום!

תהנו מהשבת ושיהיה שבוע מקסים!

בנמל ביום גשום

2011-12-13T10:34:00.000+02:00

בתמונות: גולף, ג’ינס, מגפיים ZARA, שכמיה מעשה ידי אמא שלי המוכשרת, צמיד forever 21, ותיק מארק האהוב שלי. בשבוע שעבר יצא לי להגיע לנמל ביום ממש גשום, היום הגשום היחיד שבעצם היה. בעודי הולכת על הדק הרטוב, נהנת ממראה הים החורפי הסוער ומנסה לא להחליק נהנתי מאוד ממזג האוויר, בעיקר מהעדרה של השמש הקופחת שגם בימי החורף לא הולכת לישון.הוצאתי את עצמי מהבית ביום גשום כדי לקפוץ למפגש בלוגריות ב”קום איל פו” ולאוורר את השכמיה החדשה שלי שאמא שלי החמודה תפרה לי בשבוע שעבר. והרגע שבו דרכתי במקום ראיתי שמשהו השתנה.חלל “קום איל פו” המוכר עוצב מחדש והפך לגלריית קניות מהממת, אולי לחנות הבגדים הכי יפה בתל אביב. הבגדים, גם הם עברו שינוי. אם פעם חשבתי שהרשת היוקרתית מכוונת לנשים שמעדיפות מראה אנדרוגיני שיש בו משהו קשוח, כהה ואולי גם מבוגר, אז היום רציתי לקנות שם בערך הכל. לצערי “הכל” היה קצת יקר ואולי אפילו מאוד יקר.

בעייני “קום איל פן” היא רשת אפשר לבוא להתפנק בה. לבחור פריט אחד מיוחד לתחושה טובה. עד שאני אוכל להרשות לעצמי את כל החנות, אתם יכולים לראות את מה שאהבתי בתמונות. החל מהמעיל הכתום, הסוודר והצעיף המשובץ הקשור עליו,החולצה הגברית המשובצת מוכתמת בצבע והמגפונים בעלי הגוון הירוק שניראה כאילו כבר נלבשו, מה שמעניק להם מראה נינוח ומונע את המבוכה של נעליים חדשות, כי אני לא אוהבת שהמגפיים שלי נריאים כאילו הרגע קניתי אותם.

החלל עצמו מעוצב בצורה נקיה, עם עבודות אמנות מפוזרות ותלויות על הקירות. המקום מרווח אך מחולק לגלריות נפרדות. אם אתם נמצאים בנמל, אז כדאי לכם לנצל את מקום המחבוא הזה כדי להרגע ולבהות בדברים יפים. אולי יבוא לכם לקנות שטיח.

ועוד דבר ממש חשוב, בסופ”ש הזה ( 16-17.12, בגני התערוכה בתל אביב) מתקיים הבזאר השנתי “מתלבשות על זה 2011” שכל הכנסותיו ממכירת בגדי 500 מעצבים שנתרמו ובניהם “קום איל פו”, הם קודש למרכז נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. השנה המרכז שם לעצמו מטרה לעסוק הרבה יותר באלימות מינית בקרב בני הנוער מאחר ומשנה לשנה כמות המיקרים המצערים עולה והכסף ילך לטיפול בנפגעים וכמובן להסברה שתעורר מודעות לחשיפת האלימות ומניעתה.. אז בואו ליריד, כי כיף לקנות בגדים בזול וגם לעזור למי שבאמת צריך את זה. המחירים ביריד יהיו בין 10-300 ש”ח. כל הפרטים כאן.

מקווה לראות אתכם שם!

way too pink

2011-12-10T16:15:00.001+02:00

צילום: סטודיו לם וליץ צילום: סטודיו לם וליץ

בהשקה של הבושם החדש של אסקדה היה מאוד,מאוד ורוד. הבושם Especially Escada, בניחוח ורדים עדין ונקי כמעט כמו הריח שכולנו רוצים להריח אחרי המקלחת, הוא די הבושם הראשון שמצא חן בעייני בזמן האחרון ועוד בושם בצבע ורוד. בכלל, שום דבר ורוד לא ממש מעורר אצלי אמון. יש בורוד משהו שמנסה מאוד למצוא חן וזה כשלעצמו תכונה מוזרה לבושם כי בושם זה משהו שצריך להתאים לנו גם מבחינת הריח ום מבחינת מה שהוא משדר במסגרת הערכים האצורים בו ולא רק להרשים אותנו באיזו קלילות שמובטחת לנו.

אני מניחה שרק אני רואה בורדרדות החמודה של הבושם משהו שלילי, נשיות קלילה, נעימה וחמודה זה משהו שהרוב מוצא כתכונה נחשקת, גם הגברים וגם הנשים. פשטות, שמחת חיים וחן לא מתוחכם, ממש כמו בר רפאלי שרוקדת ליד שיח ורדים ביום שמש ב LA. אני, לעומת זאת, הייתי רואה את הבושם שלי יותר קצבי, אורבני ואלי גם אפל, אבל לצערי, ניחוחות שבאים עם תיאור כזה של ערכים לא תמיד מספקים את הניקיון שאני מחפשת ליום-יום ולכן הבושם הנוכחי שלי זה בושם בניחוח תה ירוק של ל’אוקסיטן שבעיקר מרגיש לי נקי ומינימליסטי.

את הבושם הורוד אני אנסה כי כבר נפגשנו ולמרות שהוא ורוד, אנחנו אולי נסתדר.

שיהיה אחלה שבוע, רק לא ורוד מדי!

על איזה הר

2011-12-07T10:09:00.000+02:00

לפעמים צריך פשוט לנסוע לאיזה הר. ורק בשביל זה צריך להחזיק חברים עם ג’יפ. על הר, ויכול זה להיות הר כלשהו, הכל לרגע מאבד מחשיבותו ורק מה שרואים מההר תופס את המחשבות. אני לא ממש זוכרת מה חשבתי כשהייתי על ההר הזה, יום אחרי יום ההולדת שלי, אבל אני יודעת שהפסקתי לחשוב על כל הדברים שאני מוטרדת מהם תמיד. היופי של הטבע מפתיע וכובש ולמזלי זה אפילו לא היה כזה רחוק. בא לי לנסוע להר הזה שוב, לצפות בשקיעה, לעשות מדורה ולהרתיח תה ואז כשכבר ממש, ממש קר לנסוע הביתה. הרי תמיד נוסעים כדי לחזור.

גם פה אני לובשת את הג’קט האהוב עליי וזה מביא אותי לחשוב שסוף, סוף הפנמתי שאנחנו אומת הקז’ואל. אין לי כח להתנגד, אלא עדיף לזרום ולהתמקד. הבנתי שהכי יפה לי סקיני וג’קט עור/דמוי עור קצר. אני מאמינה שגיוון הוא חלק חשוב בחיים, אבל מצד שני הכי כיף ללבוש תמיד את מה שאנחנו מרגישים בו נוח. מתחת לג’קט הקצר לבשתי קרדיגן ארוך כדי שלא יהיה קר. אבל מספיק עליי. מה איתכם? מצאתם כבר את מה שעושה אתכם יפים ונחשקים בעיקר בעייני עצמכם?

אבל גם אל תחשבו שזה מה שאני אלבש תמיד. זה הרי הכל תלוי מצב רוח. בקרוב תיראו איך הסגנון הזה שלי ניראה מגוון. אבל זה לפוסט אחר.

הלוואי וירד שוב גשםֱ!

אני עושה קארין רויטפלד בג’ינס וסניקרס

2011-12-04T10:13:00.000+02:00

לבשתי: ז’קט ישן של pull&bear, סוודר ווינטג’ בצבע הנכון לחורף הזה, ג’ינס של אמריקן איגל, אולסטארס ותיק ישן מזארה עם ניטים, שעון של toy watch. אין שום דבר חדש. זה די ההוכחה שעם קונים נכון אפשר ללבוש את אותם הבגדים אפילו שנים.

אני מניחה שרק חלק מהקוראים שלי יבינו מה הקשר ביני באאוטפיט הקז’ואל לסרט של יום שישי אחרי הצהריים, לבין קארין רוייטפלד. אבל חלק בטח יזהו את לבישת המעיל הכה אופיינית לה כאשר הג’קט זרוק על הכתפיים. היא לא באמת חושבת שלשרוולים יש כאן תפקיד חשוב. כל עוד הבגד מחמם,זה כניראה טוב מספיק. אני שמתי לב לאופן בה האישה והאייקון לובשת את המעיל כבר מזמן, אבל רק הסרטון המצורף שיצא לי לראות אותו לראשונה לפני כמה שבועות יצר את הקשר הזה ביום שישי. יצאתי מהבית והרגשתי שחם מדי למעיל וסוודר, אז אמרתי לעצמי. אני אלבש את המעיל כמו קארין רוייטפלד ודי הזדעזעתי מהמחשבה ברגע הראשון. אחרי כמה דקות של הרהור בנושא עם עצמי, הגעתי למסקנה המתבקשת שזה רק הגיוני שההשראה שלנו למה ללבוש ולעיתים אפילו לאיך ללבוש בגדים ברגעים מסויימים מגיעה בסופו של דבר גם מאלה שמחוקקים את חוקי האופנה. כאשר פגשתי את זוהר והוא לבש את הטרנץ’ הכחול שלו באותו האופן בדיוק זה כבר היה מצחיק. שניינו הבנו למה.

מלבד הרזון והגזרה המושלמת יש לאישה הזאת איזה קסם שגורם לה להראות טוב תמיד מבלי להיות אישה יפה לפי הגדרה של רובנו. אין לה פנים יפות וזוהר הנעורים כבר מזמן לא שם, אבל הבזקים ממנו מלווים אותה כל הזמן. היא לא יכולה להיות זקנה כי יש בה משהו שמבדיל אותה והיא כניראה יודעת ולכן לא מפחדת מהקמטים. יש לה את היכולת להראות טוב בכל גיל. ולמרות שאני מסרבת להעריץ אנשי אופנה, היא די ראויה להכרה בכוח ובכשרון שלה.וחוץ מזה יש לה כבר מספיק מעריצים, כולל את כותבי הבלוג המטורף, אך הדי מגניב I want to be a Roitfeld שעוקב אחרי קארין וילדיה.

הפוסט הזה נבנה באופן לגמרי אינטואיטיבי גרם לי לבהות בעוד לא מעט סרטים על קארין ביוטיוב המעוצב מחדש. האופן בו התוכן מוצג שם כעת הוא הרבה יותר נוח. מומלץ לצפות בדוקומנטרי הקצר של CNN.

בקיצור, קחו סוודר וקצת השראה מאיפשהו שתעשה לכם את השבוע להרבה יותר מגניב.

The day of Gelada

2011-12-01T20:54:00.001+02:00

כבר המון זמן רציתי לכתוב על Gelada, מותג הטישירטים האולטימטיבי, ההיפסטרי, המרענן והבאמת ממש קול. זה אולי ניראה לכם כמו יותר מדי סופרלטיבים, אבל כזה הוא בדיוק. ואחרי שגם אני ניסיתי ואהבתי החלטתי לספר לכם קצת על מותג שלא הציג בשבוע האופנה בתל אביב.

הפעם הראשונה ששמעתי על Gelada הייתה כשנחתו אצלי במייל כמה תמונות של הפקה אופנה. דפדפתי בתמונות ואז ראיתי בהן את הגופיה עם ההדפס Berlin,ואת עוזי פיינרמן מרמירז וישר ידעתי שמי שעשה את החולצות האלה הם לגמרי Cool. מה שבעצם הם עושים זה לעצב חולצות נעימות עם הדפסים שבאמת כבר מזמן לא ראיתי בשום מקום. יש בהם משהו נוסטלגי, אבל נקי מקיטש. משהו שהייתי מאוד מתלהבת ממנו אם הייתי רואה בחו”ל, למזלי זה ממש קרוב. הנה כמה תמונות מההפקה ששמה Talkin' about my generation והם מציגים בה אמנים ואנשי קולנוע שהם “אינדי” והם מוערכים בזכות מה שהם עושים ולא כי המיינסטרים מצא אותם הולמים. אני מאוד התחברתי, בעיקר שזה הולם את הלוק הכהה, המינימליסטי והרוקרי שאימצתי לעצמי לאחרונה.

צילום: אלה אוזן.

והנה כמה מההדפסים שלהם לסתיו 2011 וגם יש להם SALE עד סוף דצמבר. זה הפייסבוק וכל ה-coolness שם! וזאת הגופיה שלי Berlin לגמרי מרגישה לי כאילו היא הגיעה משם ועוד באינסטגראם. אתם מוזמנים לעקוב אחריי גם שם: way2yellow זה הכינוי שלי.

Gelada Studio

ביי בנתיים וסופ”ש מהמם!

הסתיו עבר וקר בפנים

2011-11-29T16:21:00.001+02:00

הכנתי את הקולאז’ הזה ברגע של שיעמום עוד לפני יותר מחודש. ככה דמינתי את החורף שלנו, עם ג’ינס מצופה וסוודר מעט נוצץ. את המגפיים של איזבל מארה אני עדיין רק מדמיינת, למרות שחיקויים לא ממש טובים של הזוג המושלם הזה אפשר למצוא בכל מקום.

בנתייים נהיה קר ומאווירת סתיו נוסטלגית, בעיקר זאת שאני פספסתי השנה בניו יורק, נשאר לי בארץ חורף קר מדי ומעיק מדי. אני בעיקר מאבדת את התקווה לנוכח כל החוקים המגבילים שהממשלה שלנו מוצאת לנכון להתעסק בהם כרגע. כרגע, זה הזמן הכי מטורף שלנו, לפחות כך אני מרגישה. המשבר כלכלי הולך להגיע גם אליינו ואני לא מצליחה להפסיק לדאוג. אני מניחה בצד את הפנטזיות האופנתיות, את ההתרגשות של שבוע האופנה שחלף ואת זה שחגגתי יום הולדת שלושים וכל זה רק בשבוע שעבר. כל חיי פחדתי להיות עניה והמשבר הכלכלי מקרב אותנו לשם וזה מטריד.

זה מטריד הרבה יותר מ”חוק ההשתקה” בו הממשלה בחרה להתעסק. אני חייבת לציין שאני לא הולכת לפחד לכתוב את דעתי בבלוג גם בעתיד. לא הולכת לבחור מילים כך שלא יצטיירו כ”לשון הרע” ולא עומדת לחשוב על זה בכלל. אני לא מאמינה שיש לחוק הזה מקום בחברה שלנו. אחרי ששנים לימדו אותנו שחופש הביטוי הוא ערך עליון ושלכל אחד מאיתנו יש קול ושעל האמת יש להגן מאינטרסים של אחרים.

מה ש”חוק ההשתקה” יעשה לבלוגוספירה הישראלית זה משהו שניראה עם הזמן, במידה והוא לא יבוטל. אני מניחה שכמות התוכן המעניין, החושפני, הסרקאסטי והייחודי לפלטפורמת הבלוגים החופשית יצטמצם וכולנו נפסיד מזה. נחזור, כניראה, לכתוב כמה הכל יפה ומושלם, כמה אין כאן דברים לתקן או לשנות. נחייה קצת בשקר. חלק מהאנשים יפסיקו לכתוב ואנחנו נפסיק לקרוא. אולי נחליף את האייפד במיטה במסך המעוור של ערוץ 2, הרי גם את האלטרנטיבה של ערוץ 10 כבר לא תהיה לנו ואני אלטרך ללמוד להוריד סדרות מחו”ל.

ובחזרה לתמונה, אני רוצה כל מה שיש שם. בגדים יפים שאני יכולה להרשות לעצמי, סתיו כתום עם עלים בצבעי האש ושהמחשבה היחידה שתטריד אותי בבוקר זה מה ללבוש. אני מפחדת לחשוב שכאן לא אמצא את הדברים האלה ומיום ליום זה גם מעציב וגם לא מפתיע. קצת מפחיד לחשוב איפה כולנו נהיה בסתיו הבא.

TLV Fashion Week – day 2

2011-11-27T10:00:00.000+02:00

היום השני של שבוע האופנה המקומי שלנו היה ביום שלישי ורק היום אני מתפנה לתעד את החוויות האישיות שלי. אני חייבת לציין שבמבט לאחור ואפילו שעברו רק כמה ימים, היה זה אירוע מרגש ומהמם. אני חושבת שלא יכולתי להרשות לעצמי לצפות ליותר מזה, אבל גם זה היה לגמרי מקצועי ומאורגן.

את היום השני התחלתי בעשר בבוקר,בתצוגה של דורית בר אור.היה בהחלט שווה לראות את השואו שלה שהיה מורכב בעיקר מהרבה פריטים שחורים עם עיטורים בזהב. הקולקציה כה רחבה שלא יודעת אם ניתן לקרוא לה קולקציה כי מרוב מבחר כל אחת יכולה למצוא משהו שהיא אוהבת וזה עייני סוג של מוזרות, בעיקר שלמותג קוראים “pas pour toi”, שזה בצרפתית “לא בשבילך”. המחירים, של הקולקציה, הם בטוח לא בשבילנו.

הפריט שהכי אהבתי. שמלת שכמיה. מקדימה זה ניראה כמו שמלה ומאחור מתנפנפת בחן (בשתי התמונות הבאות על דפנה דה-גרוט המהממת). והפינאלה…

בתצוגה הזאת אהבתי מאוד את הדוגמניות, האיפור והשיער ואפילו את בחירת הנעליים. היה ניראה שהסתיו הבא על פי דודו יש בו שיק, שיק מקומי, אבל עדיין שיק. בזמן התצוגה חשבתי, שאם היה לי בית ביפו על קרקע שהופקעה מאיזו כנסיה יוונית והייתי עושה שם מסיבת בריכה לחברות שלי הייתי לובשת את הכפתן השחור (בתמונה האחרונה, הדוגמנית השניה). וזה עוד ממש רחוק ממני.

זה מה שלבשתי ביום השני: ג’קט אהוב וישן דמוי עור pull&bear, מגפונים H&M, שמלה COS, שרשרת וחגורה מניו-יורק והתיק הקבוע שלי לתקופה הזאת marc by marc jacobs. תודה ל the eye על התמונות עתירות הפלאשיםֱ!

אחרי מנוחת צהריים חזרתי למתחם התחנה כדי לצפות בתצוגה של גדעון אוברזון. אני מתקשה לומר שאהבתי את מה שראיתי, אבל ניתן היה לראות שהמעצב ובתו יודעים את העבודה. גם האיפור והשיער בתצוגה הזאת היו לטעמי. שידרו ניקיון ויוקרה שמתאימים לפריטים בשחור לבן שהרכיבו את הקולקציה. האמת היא שהיו כמה פריטים שאהבתי, בעיקר אתה אלה עם הרצועות בשחור. מיד תזהו אותם :)

אחרי שראיתי את אותן הדוגמניות בכל התצוגות כמעט, אין ספק שהדוגמנית האהובה עליי, זאת שאני זוכרת אותה כבר מהפקות וקטלוגים מהשנה האחרונה היא ברבורה מסלובקיה והנה היא בתצוגה עם השמלה הכי יפה של אוברזון. המראה האגד’י והאנדרוגיני שלה מעניק יוקרה נוספת לכל בגד שהיא מציגה.

וכמו בכל תצוגה כמעט, גם כאן קיבלנו גימיק בסוף. את סטלה עמר בשמלה ענקית ושחורה. מצד אחד זה מקסים, מצד שני, די מיותר. אולי הם פחדו שלא נזכור את הבגדים. זה היה היום האחרון שלי בשבוע האופנה. ביום השלישי, שהיה מהמם לא פחות, אך בלעדיי, היו לי דברים אחרים לעשות. אספר על זה בבוא העת. בינתיים הספקתי לחגוג יום הולדת 30 ולהנות ממזג האוויר הקצת חורפי והנעים ואפילו לנסוע אל מחוץ לעיר, ליער. על כל זה בהמשך.ממליצה לכם לקרוא את הסיכום של שבוע האופנה ב –XNET שאני די אהבתי.

שיהיה לכם שבוע מקסים, עם הרבה הזדמנויות להתלבש יפה ולהרגיש מצויין. שבוע האופנה הבא יהיה כאן באפריל, יש למה לחכות :)

TLV Fashion Week – day 1

2011-11-22T01:08:00.001+02:00

אז שבוע האופנה ששמעתי עליו כל כך הרבה בחודשים האחרונים סוף, סוף הגיע ואני בכלל לא שמתי לב איך הזמן עבר. הוזמנתי ללא מעט תצוגות בעודי חוששת שזה לא הולך לעמוד בציפיות שלי. אני מאמינה בכישרון של מעצבים ומפיקים ישראלים, אבל הגלאם של עולם האופנה האמיתי קשה מאוד לחיקוי. מה יש לי להגיד אחרי היום הראשון? שהלוואי ובעיצובים שראיתי היום היה גלאם כמו למבקרים בתצוגות.

אז קוואלי הגיע עם השיזוף המוגזם והביא איתו את אווירת הגלאם כולל משקפי שמש, ממש אנה וינטור איטלקית ופרחולית.

מתוך התצוגה של שי שלום.

לבשתי: ג’קט וינטאג’, חולצה H&M, מכנסיים ZARA, תיק marc by marc jacobs, נעליים אנונימיות.

זה מה שלבשתי בבוקר. אני חייבת לציין שלא התכוונתי ללבוש משהו יוצא דופן והתכוונתי לשדר שלא התלבשתי במיוחד כי “יש לי חיים ועוד דברים לעשות עם עצמי חוץ להתבטל במתחם התחנה” ובאמת היו לי פגישות נוספות בבוקר. תודה למיראל על התמונה.

בזמן ההפסקה בין התצוגות אכלתי והספקתי לרכוש לי ז’קט חדש ומהמם שאלבש בערב.כל היום הסתובבתי ובסוף היום הייתי גמורה מעייפות. חיי הfashion people, כמו שהם נקראים בניו-יורק, הם מעייפים למדי. למזלי לא נעלתי עקבים. אותם אני שומרת למחר.

הערב במתחם התחנה החל בתצוגה של יוסף שעיצב חמישה דגמים בהשראת החושים של המסטיק 5. זה היה די הזוי ולא ברור למרות שבאופן כללי אני לא נגד שיתופי פעולה של מותגים עם מעצבים. לצערי ממש לא אהבתי את העיצובים של יוסף ורק זה שנינט עשתה רעש בזמן התצוגה ויכולתי להמשיך להתעסק באייפד כל הזמן די הציל את המצב. הרוב לא היה לטעמי וגם לא חסכו שם בדוגמניות חשופות חזה. היה בזה משהו קצת לא נחוץ.

אני חייבת לציין שתצוגות בחושך אף פעם לא היו חביבות עליי במיוחד. נורא קשה לצלם צילומים טובים ללא עדשה עצומה. אבל אני מאוד אוהבת את הצילומים האלה והם מעבירים בדיוק את האווירה בשבוע האופנה כמו שאני חוויתי אותה היום. הנה כמה תמונות אינטסטגראם.

וערב הסתיים לו בזה שהצטלמתי בחניה כי כשרציתי להצטלם על הרקע של שבוע האופנה, האיזור הוכרז כסטרילי וככה זה היה ואני ממש לא ניראת מרושעת בלי סיבה. אני מניחה שהצבע השחור תורם לזה לא מעט.

עוד יום של תצוגות מחכה לי מחר.

לילה טוב!

רגע של חורף

2011-11-20T18:14:00.001+02:00

ביום שישי החלטנו אמא שלי ואני לצאת לסיבוב הקבוע שלנו כדי לקנות כמה חומרי גלם מהותיים לאיזה פרוייקט חורפי מהמם שאולי תיראו כאן בקרוב. הנחנו שרחובות תל אביב יהיו ריקים יותר מבימי שישי אחרים בגלל החורף שתמיד מדיר את רגלי המכורים לקניות מהרחובות הרטובים ומשאיר אותם בבית עם פוך ושוקו. למעשה צדקנו, ולפחות לי, לטייל בגשם ברחובות תל אביב היה פשוט כיף. לא מבינה למה גשם זה משהו שבגללו לא יוצאים מהבית.

האמת היא שהגעתי מוכנה, אם לא לגשם, אז לפחות לקור הרגעי שנשמך בנתיים ועושה לי מצב רוח טוב. טוב לא צריך להגזים, רק מצב רוח טוב יחסית. זה מה שלבשתי.לגמרי יצא לי לאוורר את הפרווה. את מעילי הפרווה הסינטיים, כמובן, אני תמיד מעדיפה ללבוש בשילוב של פריטי בייסיק כהים,שחורים ואפורים לרוב וזו הדרך הכי נכונה, לדעתי, כדי לתת לכל הבלגן הפרוותי הזה לוק קז’ואלי ולא מתאמץ. הנה שתי דוגמאות מהעבר כאן וכאן. וזה מיום שישי הגשום.

לבשתי: מעיל וגולף Zara (מעונות קודמות), ג’ינס ליוייס ישן, נעליים מחנות בתל אביב תיק marc by marc jacobs

ועוד דבר קטן, תוצאות ההגרלה של השרשרת המהממת של by Rufina. הזוכה המאושרת היא שני, תגובה מס’ 8. מיד אשלח לה את המייל שמודיע לה על הזכיה. תודה רבה לכל הקוראים היקרים שלי על ההשתתפות. מבטיחה עוד הגרלות בבלוג גם בעתיד.

שני, השרשרת הזאת תהיה שלך, תתחדשי!

השבוע יתקיים שבוע האופנה הישראלי הראשון במתחם התחנה בתל אביב וחברת מייבלין נותנת לו חסות, בדיוק כמו לשבוע האופנה בניו-יורק. אני עוד לא יודעת מה אני חושבת על זה ואיך זה יהיה בהשוואה לשבוע האופנה בניו יורק שהייתי בו, אבל אני מניחה שלמרות שבטוח אין מה להשוות שהישראלים יודעים גם ליצור אווירת זוהר מקומית וכניראה שהכל תלוי באנשים. אז אני אדווח משם ואספר איך זה. הבנתי שיש מסכי ענק באזור התחנה שאפשר לראות בהם את התצוגות גם אם לא הוזמנתם פנימה. אז תגיעו לאיזור, כי בטוח יהיה מעניין ואם יהיה מקום פנוי יתנו לאנשים להיכנס לתצוגות, כל הפרטים בעמוד של TLVFW.

אז נתראה בשבוע האופנה ושהגשם לא יעצור אותנו, רק יתן השראה לחורף אופנתי וכיפי!

פוסט על מציאות

2011-11-16T02:56:00.001+02:00

הפוסט הזה הוא על מציאות. אם חשבתם במקרה שהכוונה היא לבגדים שווים במחירי מבצע, אז טעיתם כי הכוונה היא למציאות האמיתית של חיינו, או במקרה הזה של חיי. וזאת היא המציאות. אין מי שישצלם אותי לבלוג ואני לא קונה עדיין בגדים לחורף כי באמת שאין צורך ולכן אין תמונות מלאות בהשראה שאני יכולה לספק כרגע.

כולנו צורכים תוכן באינטרנט משתי סיבות. האחת היא הרצון לברוח למקומות רחוקים והשניה היא לראות את המציאות ולהשוות אותה למציאות שלנו, או סתם להנות מהצצה למציאות של מישהו אחר, אז אסקפיזם זה לא כאן. כשהייתי בניו יורק היה אפשר להתבונן בפוסטים שלי ולחפש מקום לברוח, אבל עכשיו,אין כל כך לאן. מקסימום תגיעו לתא מדידות של זארה, שאפשר לעיתים, למצוא בו אלמנט לא מציאותי. ואולי זאת הסיבה שהלכתי לשם.

האמת היא שמצאתי את עצמי בזארה כי באמת רציתי לראות מה חדש ובעיקר כיחיפשתי מגפונים שחורים. היה מבחר לא רע של בגדים ונעליים, אבל כל הפריטים שבחרתי בסוף למדוד הגיעו מזה שחזרתי לאהוב את הצבע השחור ובעיקר חולצות גולף שחורות, שמהוות פריט בייסיקי פשוט ומושלם ליצירת מראה שכבות קז’ואלי וקולי לימים האפורים והנהדרים שפוקדים אותנו כעת. בעקבות כך אני די דוחה את הוצאת המעילים החמים באמת ומסתפקת בשילוב הגולפים עם ג’קטים קלילים.

אז מה מדדתי בזארה:

כאן ובתמונה הראשונה דוגמא לג’קט צמרירי ומגניב שהוא סוג של הכלאה בין בלייזר לג’קט אופנוענים. יש לו גזרה מאוד נוחה וקלילה ורוכסנים. ההשראה מגיעה מג’קטים דומים של איזבל מארה, המעצבת האהובה עליי כרגע. כאן ניתן לראות איך חסרונו של צוואראון הג’קט מאפשר שילוב מושלם עם צוואראון גולף שממש קצת נשפך.

בתאורת יום בתאורה לילית

לפניכם מעיל בצבע מושלם ללא שרוולים עם תוספת פרווה סינטטית ליצירת מראה שכבות מוגבר. הפרווה מחוברת למעיל, אבל יוצרת אשליה של עוד שכבה. ראיתי בזארה כמה פריטים כאלה שעוזרים לנו לייצר מראה שכבות עם פחות פריטים. אפשר לראות בזה משהו חסכוני וגם בספו של דבר פחות מכביד. למרות שיש נטיה לחשוב שמעיל ללא שרוול, שהוא בעצם ווסט ארוך זה משהו לא פראקטי, דווקא לחורף הישראלי הלא קר, זה ממש מושלם והולך מעולה עם סוודר בצבע חלק או מודפס.

בפול אנד בר:

הסריג הזה היה ניראה כמו הדבר הכי מושלם שראיתי בזמן האחרון בחנות שאני ממש יכולה להרשות לעצמי משהו משם. מפתח החזה העמוק יחסית, הקלילות, חיתוכי הצד וזה שגם הוא הועתק מסוודרונים דומים של איזבל מארה שהופיעו כבר בעונות קודמות. קצת קשה לראת בתמונות, אבל הוא עשוי מסריגה בחוט מתחלף בצבעי אדום, כחול ולבן. באמת יציאה גאונית ובסך הכל 200 ש”ח. בסוף לא קניתי, אבל זה שהצטלמתי איתו זה כמעט כמו שהוא שלי. אה וגם התאורה המושלמת בתא המדידה עשתה את כל החוויה לכיפית למדי.

ודבר חמוד ואחרון. סווצ’ר אפור עם קצת בד מנומר באזור הכתפיים. יש לי חולשה לסווצ’רים אפורים. אני עדיין מתחרטת שלא קניתי אחד מושלם שראיתי בניו-יורק באנתרופולוג’י. חשבתי אז ש80$ זה הרבה לסווצ’ר אפור, אבל הוא היה מושלם ועכשיו אני יודעת שהוא היה שווה את זה, בעיקר כי אני עדיין זוכרת אותו, אבל לא נורא. לא בוכים על סווצ’ר אפור שנזנח בחנות.

וזה מה שלבשתי ביום הזה שהיה שלשום:

גולף שחור ישן מזארה שנקנה בכוונה במידה L, ג’ינס ליוויס ישן, נעליים אנונימיות שתמיד מושכות תשומת לב ופרקה בגוון ניוד מ-H&M שכבר הופיעה הרבה בפוסטים האביביים מניו יורק, אבל עכשיו היא איתי פה בסתיו.

אז לסיכום כמה המלצות שהתחלתי כבר ליישם בעצמי אחרי שבחנתי אותן לעומק:

העירו את הגולפים השחורים שלכם משנת הקיץ, בעצם את כל הגולפים שלכם. שנות ה-70 הולכים איתנו חזק בחורף הזה וגם כי הכי קל לשלב אותם בלוק מגניב.
תוותרו על הלוק הכה מוכר הוישראלי של ג’ינס בתוך מגפיים גבוהים שלרוב מקצר רגליים ותשמרו את זה רק לימים ממש גשומים כשצריך את זה. במזג אוויר נוח העדיפו את הסקיני שלכן בתוך מגפונים קצרים עם עקב.
שימו אודם כלשהו. החורף הופך אותנו לחיוורות וצריך לפעמים לעזור לטבע לעשות אותנו יפות, אבל אני לא מאמינה באודם אדום באור יום. זה כמובן לשיקולכן.
אל תשכחו לקחת מטריה בימים הקרובים.

אז את הפוסט הזה הכנתי לגמרי בעצמי,ויצא נחמד. מקווה שאהבתם!

לכבוד החורף שמגיע

2011-11-14T03:32:00.001+02:00

מחר הולך להיות קר, כך אומרים. אין לי מעיל ולא מגפיים ולא הכנתי מטריה. ניראה כמה קר הולך באמת להיות וכבר נחליט איך להתלבש מחר בבוקר. העיקר שיהיה לאן ללכת. אבל אם היו לי את הפריטים המשגעים האלה מהרשת הלא מוכרת לי עד לא מזמן Joe FRESH, הייתי בטוח מוצאת לאן ללבוש אותם, בעיקר את המעיל הכתום.

רשת האופנה שמקורה בקנדה מוכרת את הפריטים הקסומים האלה במחירים שווים לכל נפש. תוכלו לבדוק אותם כשתיכנסו לאתר. מי שנוסע לניו יורק יכול לקפוץ לחנות שלהם בשדרה החמישית ורחוב 16. ממש קרוב ליוניון סקוור. יואו הגעגועים הורגים אותי לפעמים. בעיקר כשאני חושבת על יוניון סקוור.בנוסף לפריטים האלה יש לא מעט בייסיק שכולל סוורדים, חולצות ומכנסיים שניראים ממש שווה באתר, אבל הימצאות פריטים טרנדיים זהובים והמעיל הקסום מניאופלאם, זה סימן טוב ממש לכך שזה מקום חדש ושווה לשופינג. אם יצא לי להגיע לחנות, אני אשים בשמחה את טלפיי על כמה מהדברים שאתם רואים כאן. הפריטים הזהובים גורמים לי להרגיש כמו עורב, לא יכולה לעמוד בפיתוי.

בנתיים נשאר רק לחכות לחורף שמובטח לנו בבוקר וללכת לישון'. אז לילה טוב!

images: joe fresh

הצבעים של ז’אני והשליטה של דונטלה

2011-11-10T21:51:00.001+02:00

17.11.11

H&M

עזריאלי

תבואו מוקדם והיתכוננו!

ומי שעוד רוצה להיכנס להגרלה של השרשרת של by Rufina, זה הזמן. ההגרלה ביום שבת!

giveaway של by Rufina לכבוד הסתיו!

2011-11-08T11:29:00.001+02:00

כמו שאתם רואים אני כבר במדי הסתיו שלי. סקיני כהה, ג’קט דמוי עור, טישירט עגמומית ומגפונים. אבל הדבר הסתווי הכי שווה זאת השרשרת החדשה שלי מבית by Rufina.

קורא אחד מאושר יוכל לזכות בשרשרת הקסומה הזאת ממש בקרוב. כדי להשתתף בהגרלה צריך לעשות את 3 הצעדים הקטנטנים הבאים:

1. להציץ בעמוד הפייסבוק של by Rufina, לעשות לייק לעמוד, מה שיאפשר לכם לדעת מתי יש פריטים חדשים בקולקציה ולקבל לא מעט השראה.

2. לעשות לייק לעמוד הפייסבוק של way too yellow, הבלוג שאתם בטח אוהבים, אחרת לא הייתם כאן.

3. להשאיר תגובה, פה בתחתית הפוסט שבה תספרו מה האקססורי האהוב עליכם לסתיו וכמובן מייל ושם, כדי שאוכל לכתוב לכם אם זכיתם.

ההשתתפות בהגרלה פתוחה לכולם. שימו לב שאתם עושים את כל מה שנדרש כדי לקחת חלק. ההשתתפות פתוחה עד יום שבת 12.11 ב 00:00. שיהיה לכולם בהצלחה!!!

החלק הצבעוני בשרשרת שאתם הוא ירוק חאקי. ישנם צבעים נוספים והזוכה יוכל לבחור את הצבע שהוא יאהב מתוך המלאי. את הזכיה ניתן יהיה לאסוף מהסטודיו של המעצבת ברח’ רוטשילד 83 א’, דירה 3, תל אביב. אתם גם מוזמנים לבקר בסטודיו של רופינה בכל יום רביעי וחמישי בשעות 11:00-16:30 ולראות את האקססוריז מקרוב.

לבשתי: ג’קט פול&בר ישן, ג’ינס ליוייס ישן, חולה אמריקן אפרל ישנה ורק המגפונים H&M חדשים וגם השרשרת החדשה של by Rufina.

בהצלחה לכל הקוראים שלי!

ספי

יום שישי

2011-11-04T18:51:00.001+02:00

החלטתי לעשות מדור חדש בבלוג. המדור הזה יופיע בימי שישי ובו אני אכתוב על כל מיני דברים חדשים וישנים על טיפוח ויופי. אף פעם לא כתבתי על הנושאים האלה, גם כי אני לא מאמינה שבאמת אכפת לקוראים שלי באיזה קרם אני משתמשת וגם כי יש מלא תוכן כזה בבלוגים אחרים, אבל אחרי שבכתבה הזאת אמרו שאני לא כותבת על זה החלטתי לנסות. אני עוד לא יודעת על תדירות הפוסטים בנושא, אבל ניראה. מקווה שלא ימאס לי מהר.

אז קבלו את הויזיונר של לנקום. לנקום זאת חברה שזכרתי משנות ה- 80. האריזות השחורות של האיפור שהיו לאמא שלי עם הורד הכסוף ניראו תמיד יוקרתיות וקסומות, כל התחושה שלי על לנקום התבססה על זכרונות ילדות, עד שבקיץ האחרון קניתי לי את המוצר הראשון של לנקום, ליפגלוס בגוון אפרסק, במייסיס בניו יורק. בכלל, אחרי שהם לקחו את דריה להיות הפרזנטורית שלהם, אני בכלל מרוצה.

על מוצר הזה יש לי להגיד רק משהו אחד – מהמם. הוא חלק מהטרנד החדש בעולם הטיפוח שלא מדבר רק על יישור קמטים, כי כולנו כבר הצלחנו להפנים שקמטים מתקנים עם בוטוקס ואין שום קרם בעולם שיכול לעצור את התהליך הטבעי של הזדקנות העור. הטרנד החדש בעולם היופי מדבר על מראה העור, על המרקם, על החלקות והזוהר הזה שכלנו נורא רוצים שלא ילך, כי זה מה שבאמת עושה את ההבדל בין עור צעיר לבוגר. התמצית בתוך הבקבוק המרהיב הזה שמרכיבה מולקולה מיוחדת שמופקת מצמח,מבטיחה להעניק חלקות, מראה אחיד וזוהר לעור.

אני ניסיתי את הנוזל שבתוך הבקבוק הטורקיזי הכה אופנתי לעונה. כבר יותר משבוע שמרחתי אותו כל בוקר ובאופן לא מפתיע ניראה שהעור שלי חלק ונעים, למרות שהעור שלי תמיד חלק ונעים, אבל הריח הנעים של התמצית על הבוקר עושה לי מצב רוח טוב. בתור מישהי שתמיד משתמשת במחליק עור מתחת לקרם לחות, אני חושבת המוצר הזה עושה טוב לעור שלי אולי אפילו טוב יותר מהמוצר הרגיל שבו אני משתמשת. כדי לדעת איזה שינוי זה מחולל בקרב נשים עם עור בוגר יותר, כי המוצר מיועד לכל הגילאים, תצטרכו לקרוא במקום אחר,

הקסם הזה עולה 445 ש”ח ל-30 מ”ל או 575 ש”ח ל-50 מ”ל.

תתחדשו על הגשם!

H.Stern במדבר

2011-11-01T10:10:00.001+02:00

לא יודעת איך להתחיל את הפוסט הזה. אני רואה בזה כבוד להיות מוזמנת לאירוע השנתי של H.Stern לא בגלל שאני מרגישה שאני שייכת לעולם הזוהר הישראלי, אלא כי אני חושבת שאני והבלוגריות הנוספות שהגיעו מאפשרות לקוראים שלנו הצצה מיוחדת לאירוע שלא מראה רק את הרכילויות של הסלבס בחסות היהלומים. התחלתי לכתוב את הפוסט אחרי שראיתי את הכתבה שהפיקו בגיא פינס וזה עודד אותי להראות איך זה היה בשבילי.

האירוע השנתי של חברת התכשיטים האהובה עליי מכולן נערך כדי להעניק חשיפה תקשורתית לקולקציה השנתית שלהם שנקראת הפעם Ancient America והיא מורכבת מחמש סדרות של תכשיטים לא פחות ממדהימים אותם תוכלו לראות כאן. האירוע נערך במדבר מאחר וההשראה לתכשיטים הגיעה מהרי האנדים בדרום אמריקה עם נוף מדברי דומה שבו חי עוף הקונדור שהיווה השראה לאחת הסדרות. אני מניחה שמלון “בראשית” החדש שנפתח וזה ש”יערות הכרמל” נפגע בשרפה האיומה בכרמל לפני כשנה השפיעו גם כן על החלפת הלוקיישן הקבוע לאירוע השנתי ואנחנו זכינו להגיע למדבר.

אני חייבת לציין שהיה בעיקר יפה, מלא סטייל ושקט במדבר. האסתטיקה של המלון, הנוף והתכשיטים עבדו בשבילי מעולה כדי להעביר את המסר. הרגשתי שהיה אירוע רגוע ולא היה ניראה שה. שטרן מזיעים מדי כדי לגרום לאנשים להנות. ניראה היה שהלך להם די טוב גם בלי להתאמץ, למרות שזה ברור שהם עבדו על זה לא מעט.

אלה התמונות מהמדידות וההכנות, השרשרת הארוכה ביותר (שאני ראיתי בחיי) מחרוזי זהב שקיבלתי בהשאלה מה.שטרן, שמלה שנתפרה ע”י אמא שלי די מזמן, גרביונים וינטאג’ ונעליים של זארה.

ביום השני לבשתי בגדי פנאי כדי לנוח ליד הבריכה ולבהות בנוף הממכר. חולצה של מוג’י היפנית, מכנסיים של forever21 וקרדיגן של זארה. את הכובע המהמם הזה הלוותי מבחורה מהממת עם טעם מעולה.

העננים הטילו צללים על מכתש רמון ולמרות שלא רציתי, ידעתי שצריך לחזור הביתה. הפאר היחסי והנוחות המטורפת של המלון התאזנו עם הנוף המינימליסטי ונתנו תחושה מעולה.ואיכשהו מנעו מהאירוע להיות דקדנטי מדי. היה פשוט מעולה לבלות 24 שעות במדבר בחברה טובה (מיראל, the eye, אנה ועוד.), נותר לי רק לקוות שגם המשך השבוע יהיה מעונן, זאת התכנית היחידה שלי כרגע.

חולון זוהרת

2011-10-27T13:46:00.001+02:00

שבוע האופנה בחולון הוכיח את עצמו ובאמת היה זוהר, לפחות הכי זוהר שאני יכולתי לדמיין. זה לא נשף הגאלה השנתי של המטרופוליטן, אבל אני מאוד נהנתי לראות אנשים לבושים יפה, אורחים מחו”ל ובכלל את כל אווירת האופנה שכל כך נדירה בארצנו.

אני, כמובן, בחרתי ללבוש זהב, הטרנד המטאלי, הנוצץ והמושלם לחורף הקרוב. שילבתי את הסוודר הזה שהוא די דקיק ומספיק נעים לערב סתווי, עם שמלה אסימטרית של COS שיוצרת לוק זורם ולא קונטראסטי מדי, דווקא התיק האדום שלי מזארה שהפך לקלאץ’ לכבוד הערב, נותן את הטאץ’ הצבעוני ורק צמיד זהוב דקיק בתור אקססורי. זה, לדעתי, המתכון ללוק נוצץ ולא מתאמץ לאירוע שמתרחש בערב קריר.

בתמונות: סוודר H&M, שמלה COS, נעליים וקלאץ’ ZARA, צמיד by Rufina.

אם אתם רוצים להתעדכן במה עוד היה, כנסו לעמוד הפייסבוק של שבוע האופנה בחולון בטח יש עוד עידכונים מעניינים.

תודה ל the eye על הצילומים. היה כיף, מקווה שהאירוע יתקיים גם בשנה הבאה!

איך להראות רצינית אבל לא יותר מדי

2011-10-24T21:13:00.001+02:00

לא יודעת למה, אבל לבוש לעבודה לא הפסיק לעניין אותי מהרגע שהתחלתי לעבוד בעבודה אמיתית. למי שקורא בבלוג הזה לא מהיום יודע שאני עובדת בפרסום, בעיקר פרסום באינטרנט ועבדתי כבר בלא מעט משרדים שונים. באופן לא מפתיע אופן הלבוש שלי זכה מאז ומעולם להתייחסות מהסביבה והתגובות נעו על הסקאלה בין חיובי ומתלהב, ללא מבין ומזועזע. אני חייבת לציין שמעולם לא לבשתי משהו שיש צורך להזדעזע ממנו, אולי מלבד הפעם הראשונה שלבשתי בלייזר אוברסייזד לעבודה בחברת היי-טק מלאת חנונים. הם לא הבינו את זה.

כשאני מסתכלת על האופן שבו נתפסתי בחברות שעבדתי בהן, לא הייתי מרוצה ממנו מעולם. רוב הזמן חשבו שאני צעירה, מגניבה, יצירתית, אבל אף פעם לא זאת אחראית והמנהלת לעתיד. אני מניחה שגם אני עשיתי לא מעט כדי לזכות בתפיסה הזאת לגבי, למרות שהיא לא נכונה בעליל כבר לא מעט זמן. אבל מצד שני, אני אף פעם לא רציתי להתקדם ולהפוך למנהלת של אנשים אחרים, זה תמיד היה ניראה לי כמו כאב ראש ומשהו שכדאי להימנע ממנו.

עכשיו, כשאני כבר גדולה מספיק בעייני כדי להפוך למנהלת של מישהו או משהו ולעבור לתפקידים בכירים יותר, המראה שלי והגיל הצעיר יחסית שאני משדרת מפריעים לי מאוד. אני גם מעולם לא הייתי אחת עם מקל בתחת ולרוב אני מצליחה להפוך כמעט כל ראיון עבודה לקצת קומי. אני אף פעם לא האמנתי שצריך לשחק אותה מישהו אחר בראיונות וחשבתי שכמו שעד עכשיו היו לי מעסיקים שלקחו אותי בגלל מי שאני, זה אמור להימשך כך לעד. אני מודה שזה לא קל לי ולפעמים לא ברור מה רוצים שאני אהיה.

הבגדים, כמו שכולנו מתייחסים אליהם מספרים הרבה עלינו, אבל גם יכולים לעזור לנו לשחק את המשחק אם אנחנו מעונייניםן בכך. אני כבר מזמן חשבתי שרק הבגדים יכולים להעניק לי את הרצינות הדרושה לי, אבל מצד שני, בארץ לא מתלבשים באמת למשרד כך שהרצינות הזאת כמעט תמיד נמנעה ממני .לי, באופן אישי, מעולם לא היה אכפת מה אחרים לובשים וחושבים, אבל כמעט בשום מקום שעבדתי בו לא היה ניתן להתלבש ככה, כמו בצילומי הפוסט הזה, כך שלא בטוח שזה היה יכול לשרת את המטרה שאני רוצה להשיג. הייתי ממש שמחה למצוא עבודה שבה זה יהיה אפשרי

ובלי הג’קט:

בתמונות: ג’קט וינטאג’, שמלה שאמא שלי המוכשרת תפרה לי, גרביונים מטוקיו ונעליים שבכוונה בחרתי בהן כי הן מוזרות מחנות כלשהי בתל אביב, צמיד זהב דק של by Rufina.

מי מקוראי הבלוג שלי מרשה לעצמו להתלבש ממש יפה ומכובד לעבודה? ומה בדיוק המינון הנכון של הרצינות שאתם מרשים לעצמכם להחסיר מהאאוטפיט המשרדי שלכם? שאלות שיש לענות עליהן בתגובות. תןדה!

אז שיהיה לנו אחרי החגים שמח ותהיו חזקים עד החופש הבא!

אורבניות קשה

2011-10-20T14:49:00.001+02:00

יש לי רק דבר אחד לומר על פתח תיקוה. מאוד קשה למצוא שם רקע ראוי לצילום שבו זה לא יראה כמו פתח תיקוה. אבל למה לדבר על עיר ילדותי, אם אפשר לדבר על הדפסים מנומרים. ולמה לדבר עליהם כשאפשר ללבוש אותם. הסתיו כבר כאן ובאופן רשמי זה הזמן הנכון ללבוש חולצות ארוכות עם מכנסיים קצרים, כמו שאני תמיד רואה אצל בלוגרים בחו”ל ומקנאה, אז לכו על זה כי זה הזמן. אצלי זה ניראה ככה: לבשתי: חולצה ומכנסיים וינטאג’ שגנבתי מאמא, סיכה, צמיד וחגורה forever21, נעליים ZARA, תיק marc by marc jacobs.

ואם כבר מדברים על סתיו, מה יהיה פריט החובה שלכם לעונה הקרירה הכה נחשקת?

יום שלישי 18.10.11

2011-10-19T02:25:00.001+02:00

מה עשיתי היום מלבד לבהות שעות בטלוויזיה בשידור הממכר על שחרורו של גלעד שליט? זה יום שאני אזכור ולא רק בגללו. יש ימים כאלה. אני מאוד שמחתי, בניגוד לכולם כניראה, על הראיון המייסר שלו עם העיתונאית המצרית כי זה נתן לנו קצת הצצה לאיזה אדם הוא ומי הוא. זה היה מוזר לדאוג כל כך בגלל מישהו שלא הכרנו ועכשיו אני מאמינה שזכינו קצת להכיר אותו בזכות המילים שאמר. למרות ההתרגשות של היום אני מקווה שכולנו נשכח ממנו מהר וניתן לו להיות אנונימי ורגיל. אני מקווה שיהיה לו קל, למרות שהחיים האלה באופן כללי לא קלים. וכן, זה הפתיע אותי שהתרגשתי לראות אותו בעיקר כי מעולם לא שמתי באדג’ בפייסבוק, לא החלפתי את תמונת הפרופיל שלי בשלו, לא הלכתי לשום פעילות הפגנתית ולא כתבתי עליו סטאטוס אחד. סרבתי להתייחס לקמפיין הזה כאילו הוא היה עוד מותג וגם נורא לא רציתי להתאכזב והכי גרוע,לא להיות כמו כולם. למרות כל התירוצים האלה, בעיקר, האמנתי שתפקידה של הממשלה שלחרר אותו בלי שנבקש והייתי לגמרי תמימה בעניין הזה. אני מניחה שרציתי עמוק בפנים שהוא יחזור כי למדינה שלמה לא היה שקט כשהוא בשבי וכמובן כי נורא רציתי שהמדינה תציל אותו כהוכחה ליכולתה לדאוג לתושביה. לפני שהכרתי את גלעד שליט, לא באמת חשבתי ממש עליו ועל גורלו. היום זה השתנה. אני מאחלת לו רק טוב והרבה..

למרות שהיה קשה לקום מהטלוויזיה הייתי גם בעבודה ואפילו עברתי בקניון הגדול בפ”ת, שם רכשתי את הסוודר הזהוב הראשון וכניראה היחיד שלי לעונה מ H&M. טרנד הצבעים המטאליים זה לגמרי טרנד שמאוד קשה לי לעמוד בפניו. הזדמנות ללבוש משהו זהוב זה אפילו מרגש יותר מזה שמנומר הפך להיות לגיטימי ולא נועד רק לבגדי פרחות. זוהר מטאלי על סוודר סרוג זה לגמרי ריגוש אופנתי עונתי שיכול לשמח אותי עכשיו. אולי השמחה הלאומית מעודדת שופינג :)

אז מדדתי שניים ובחרתי אחד:

הראשון – סוודר עם מחשוף “גזור”, צמרירי, רך עם חוט זהב שזור בין חוטיו החומים בהירים. הסוודר ארוך ומושלם עם חצאית מקסי ארוכה משיפון כמו שלבשתי היום, אבל לגמרי חם מדי לחורף שלנו, או לכל חורף. אני מעדיפה סריגים דקים יותר

השני – סוודרון קצר וחמוד בצבע חום בהיר, או בז’ כהה שעליו שכבה של צבע זהב בגוון מעט נחושתי שמודפס על הסריג כשהוא כבר סרוג. אני מאוד התלהבתי מתהליך עבודה כזה. ראיתי משהו דומה בזארה, אבל הוא היה זוהר ומבריק מדי. זה בדיוק הסריג הטרנדי היחיד שאני צריכה כדי לגרום למלתחה שלי להיות מעודכנת לעונה. בדרך כלל אין לי צורך בטרנדים, אלא אם כן הם לגמרי עושים לי את זה וזה די נדיר. בתמונות, השתקפות התאורה הופכת אותו להרבה יותר זוהר מבמציאות. הסריג הזה יתאים לחצאיות מקסי, אבל גם לסקיני צמוד וכהה. לא נותר לי אלא לחכות לסתיו האמיתי.

פוסט אאוטפיט בקרוב ובנתיים לילה טוב!

פפראצי

2011-10-13T14:20:00.001+02:00

בתמונות: חצאית Forever21, חולצה מהארון של אמא שלי, משקפי שמש H&M, נעליים ZARA, תיק Marc by Marc Jacobs, צמיד זהוב by Rufina.

ניראה שכבר סתיו עכשיו ולמרות שהוא לא ניראה אצלנו כמו בבלוגים בכל העולם ואי אפשר ללבוש סוודר, הצבעים שלי כבר הפכו לצבעי סתיו וזה אומר שאפשר להוציא את הצבעים הכהים ובעיקר לערבב שחורים עם חומים. כמה שניסו לשנכע אותי שזה לא הולך ביחד ושיש “חוק אופנתי” כזה, אני לא השתכנעתי ואני מאוד אוהבת לערבב אותם יחד באאוטפיטים כהים. פשוט כשלובשים הרבה פריטים שחורים בניהם חצאית ותיק, קשה לי לראות שם גם נעליים שחורות, חייבים להכניס אלמנט חום שמקבל התייחסות גם בחגורה.

וגם זה התיק שקניתי בניו יורק בפוסט הזה. המארק ביי מארק שלי. מעבר לזה שהוא אחד הקלאסיים, היומיומיים והנוחים בעולם, זה גם התיק השחור הראשון שלי. מסתבר שזה דווקא דבר טוב ומאוד שימושי. פעם לא האמנתי בתיקים שחורים. הרגשתי שזה מוזר לסחוב שק שחור ואפל כאשר רוב הבגדים שלי בהירים, אבל משהו בשלמות של התיק הזה גרם לי להבין שאותו אני צריכה בשחור ואני מניחה שצדקתי. מאוד קל לשלב אותו עם רוב הבגדים שלי ופתאום דווקא תיקים חומים ניראים לי מגבילים. בכל מקרה, לא משנה באיזה צבע אתם בוחרים, תמיד עדיף להשקיע כסף בתיק אחד טוב, או אולי שניים ולא בהרבה זולים ומומלץ להפריד בין תיקי קיץ לחורף. לפעמים התיק הנכון שופך אור חדש וחיובי על כל האאוטפיט.

תודה לאמא על תמונות הפפראצי ושיהיה לכם סופ”ש סתוי וחג שמח!

שבוע האופנה בחולון ו-Carven

2011-10-09T10:03:00.000+02:00

כבר מזמן רציתי לכתוב על שבוע האופנה בחולון שמתוכנן להתקיים ב-24-27.10. מעבר לאורחים השווים מחו”ל ובניהם זאק פוזן, יולי זיו, שעושה כסף מבלוגים בניו-יורק ומסקרן אותי לשמוע מה יש לה להגיד ורון ארד, יוקרנו במהלך השבוע הזה סרטים רבים שנושא אופנה.

סרטים דוקומנטריים על מה שנקרא “עולם האופנה” תמיד משכו אותי ומאז The September Issue, יש תחושה שהתעשייה הזאת מעניינת יותר יוצרים בתחום הקולנוע ובכל שנה מופקים לא מעט סרטים על מאחורי הקלעים של העולם הנחשק הזה. אז במהלך שבוע האופנה תוכלו לראות כמה מהם בחולון. כן, זה בחולון, אבל כבר הייתי שם בסינמטק ובמוזיאון העיצוב המרשים וגיליתי שזה לא כל כך רחוק ולגמרי שווה להגיע.

אני מניחה שתיראו אותי שם, כי ניראה שאחרי החגים זה באמת הדבר היחיד שיכול להביא עוד תחושה של יציאה מהשיגרה. מעניין אם יהיו שם בלוגרים ואושיות אופנה מקומיות שהתלבשו במיוחד כדי שצלמי הרחוב יתפסו את הרגע בו שיערם מתנפנף ברוח החולונית, כמו שהתרגלנו לראות בחודש האחרון בשבועות האופנה, אני מקווה שכן ואני מקווה שהם שכרו צלמים לתעד את מלבושיהם של המגיעים לאירועים, כדי שזה יהיה מגניב כמו בחו”ל, אבל הם בטח יצלמו רק את הסלבס שלבושים רע, כרגיל

במהלך ארבעת הימים האלה מתוכננים כיתות אמן עם האורחים הרבים שמגיעים מחו”ל, תהלוכת אופנה בערב הפותח, חדר השראה וצילומים בלייב של שתי הפקות אופנה, לפחות זה מה שהצלחתצי לזכור אבל ידוע שמוזיאון חולון מוביל, מאז פתיחתו, בתחום תערוכות העיצוב שלא היה ממש מפותח בישראל בעבר ואני מניחה שאפשר לסמוך עליהם שישעו את זה מגניב.

בקיצור, כדי להגיע לאירועים צריך לקנות כרטיסים. הפרטים על האירוע כאן והפייסבוק שלהם כאן. מומלץ לעקוב כי יש להם אחלה תוכן.

ועכשיו קצת על שבועות אופנה שכבר עברו. אני מודה שלא עקבתי בזמן אמת כי הכמות המטורפת של המידע שנזרק לאוויר במהלך חודש האופנה שהרגע הסתיים לא יכולה להיקלט בקלות. יקח לי עוד לא מעט זמן לראות את הכל, אבל על התצוגות של פריז כבר הספקתי לעבור ולמרות שהתצוגות של שאנל ולואי ויטון היו מדהימות מבחינה הפקתית, דווקא הבגדים של Carven התחבבו עליי. והנה טעימה:

התמונות מתוך סטייל. קום

שיהיה שבוע אופנתי, עד החג הבא!

Versace for H&M – הצצה ראשונה בווג רוסיה

2011-09-29T15:09:00.001+03:00

לפי כל הפרסומים באינטרנט הקולקציה הנחשקת, פרי שיתוף הפעולה בין דונטלה ורסצ’ה לבין הרשת השוודית, אמורה להגיע לחנויות בארה”ב ב- 19 לנובמבר וכך בטח גם אצלנו. כשאדע מהו התאריך המדוייק אני אעדכן. הקולקציה בטח תיעלם מהחנויות בתוך שעה ותגיע ל-ebay, מאז שהידיעה על שיתוף הפעולה שוחררה לעיתונות הופצו תמונות בודדות בלבד של העיצובים וכעת יש לנו אפשרות להציץ בכמה פריטים מהקלקציה לנשים בזכות ווג רוסיה.

הקולקציה אכן מרשימה ולמרות הצבעוניות הקיצונית שלה והאפיל הפרחי האיטלקי שמאפיין את העיצובים של ורסצ’ה, הגזרות ניראות פשוטות יחסית ומאפשרות להפוך את הפריטים האלה לשימושיים באמת. צריך רק לחכות שהם יגיעו לחנויות לעמוד בתור, לבזבז ים כסף ואז לחפש את האירוע המתאים ללבוש אותם.

אני כבר עכשיו יכולה להודות שאני ארצה מאוד את השמלה הורודה עם העיטורים בזהב, את האקססוריז המהממים ואולי אפילו ג’קט קטן שחור, או אולי זה בכלל קרדיגן עם הדפסי פריחה סיניים.

בקיצור יש למה לחכות. נובמבר כבר קרוב! אז על מה אתן הולכות להתנפל?

כל התמונות מתוך Nitrolicious

וכעת לתוצאות ההגרלה - הזוכה המאשרת בחולצה של טנטי בקי היא – Anat Ran – שכתבה לי את התגובה במייל בגגל תקלה פה בבלוג. המון תודה לכל מי שהשתתף.

הנה תוצאות ההגרלה:

בקרוב הגרלה חדשה שתתאים לכולם!

תמשיכו להנות בחופש!

הגרלה לראש השנה – חולצה מטנטי בקי - קבלו הארכה - אפשר להשתתף גם היום, יום שלישי!

2011-09-25T14:03:00.001+03:00

אי אפשר להתעלם מהגשם ששוטף אותנו קצת כל יום ונותן הבטחה של סתיו, אבל התחושה היא שהוא לא באמת הגיע וזה חבל. למרות שאנחנו לא ממש צריכים את התירוץ של חילופי העונות כדי להתחדש בפריט חדש כי ראש השנה מגיע ואיתו ארוחת החג. לחג תמיד כדאי לקנות משהו חדש.

אני קפצתי לטנטי בקי ובחרתי לי חולצה שתתאים לחג ותוכל לשרת אותי גם בהמשך. הצטלמתי עם החולצה בחנות והדס החמודה החליטה להעניק את החולצה הזאת במתנה גם לאחת הקוראות היקרות שלי לכבוד החג.

אז מה צריך לעשות כדי להיכנס להגרלה?

לעשות לייק לעמוד של tanti becky botique בפייסבוק

לעשות לייק לפוסט הזה (בסוף הפוסט)

להשאיר תגובה שבה אתן מספרות מה תלבשו לראש השנה ואת המייל שלכן כדי שאוכל לחזור אליכן במידה ותזכו.

ההגרלה פתוחה מרגע פרסום הפוסט עד 12 בלילה ביום שני (מחר)

בין כל אלה שיעמדו בכל הדרישות לעיל תיערך הגרלה אלקטרונית ויוכרז זוכה אחד ביום שלישי.

(החולצה המוצעת בהגרלה היא במידה S וקבלת הזכיה תהיה בחנות טנטי בקי – בר כוכבא 63 ,תל אביב )

ללוק העדין בגווני הניוד הוא הכי אהוב בעייני כרגע וגם לגמרי מתאים לחג הוספתי גם שלושה קרדיגנים שונים בתור אופציה ללהתעטף בהם בערב סתוי. זה מה שאלבש לארוחת החג. אחליף את הנעליים היומיומיות לנעלי סירה מלק עם פפיון בצבע ורוד בהיר ואני מוכנה. אז מה אתן לובשות לארוחת החג?

אתן מוזמנות לספר ואולי תזכו בחולצה שאני הכי אהבתי.

שנה טובה ומהממת לכל הקוראים האהובים שלי!

ספי

יום רביעי – עוד יום בתל אביב

2011-09-24T13:41:00.001+03:00

ביום רביעי פגשתי חבר טוב לארוחת צהריים ב”בודהה בורגר” בגלל שהיה ממש בא לי סלט ולהם יש את הסלט הכי שווה והכי זול בעיר. בכלל, אחרי שנזכרתי שיש להם סניף באיבן גבירול, יאצ לי לאכול את הסלט שלהם פעמיים השבוע והיה מעולה. בזכות הסלט הזה גיליתי שחמוציות בסלט זה טעים בטירוף וגם כרובית חיה. יאמי.

ביום רביעי ישבנו בסניף שלהם ביהודה הלוי הרצל, מה שאפשר לי לקחת כמה תמונות של האאוטפיט שלי ברחוב עם הבתים הישנים. מסתבר שכן יש חן בתל אביב. אולי רק לפעמים, אבל הוא לא לגמרי נעלם וואלי מרגישים אותו אחרי שאוכלים משהו טעים ואולי אפילו פשוט וכשהמסעדות לא מעצבנות אותי.

אחרי ששבוע האופנה בניו-יורק הסתיים, הפסקתי לעקוב אחרי אלה שבלונדון ובמילנו. אני בטוחה שאני עוד אשלים את הפער, אבל פתאום זה לא היה כל כך חשוב. אני כן בוהה באין ספור בלוגים שעוקבים אחרי אופנת הרחוב במהלך חודש האופנה וזה הרבה יותר מעניין וגם נותן לי לגלות כי הסתיו כבר מושל באירופה. כאן עדיין חם ולמרות שהגשם בא לבקר פה אתמול והיום, אני עדיין מתקשה להאמין שכבר אפשר להתלבש.

בכלל, בכל מה שקשור ביכולת שלנו להתלבש אני מאמינה שהדבר הכי חשוב זה להתאים את אופן הלבוש לאירוע, למקום, לשעה ביום ולהבין מה למתאים למתי. כמה שזה נשמע פשוט, לא מעט אנשים טועים בעניין הזה. ולכן אני כבר הפסקתי להתבאס שחם פה ואי אפשר להתלבש, אני מוצאת את הבגדים הנוחים, היפים והזורמים שהחום התל-אביבי הולך איתם יד ביד. הקיץ האחרון שלי היה מאופיין בעיקר במכנסיים קצרים וטופים אווריריים וכמובן שמלות. בפוסט הזה מוצג האאוטפיט האהוב עליי לעונה החמה.

לבשתי: גופיה forever21, מכנסיים קצרים, תיק וסנדלים ZARA, צמיד משוק הפשפשים בוויליאמסבורג, ניו-יורק, שרשרת צינורות זהובה by Rufina, משקפי שמש rayban.

אני מניחה שכשמזג האוויר יאפשר זאת, אני אחזור בשמחה לאאוטפיטים מתוחכמים יותר, אבל רק אם יהיה בזה צורך. אני כבר יודעת שצבעי סתיו הקלאסיים יככבו אצלי במלתחה. אני הולכת ממש עכשיו למדוד מכנסיים בצבע חלודה.

הישן והחדש מתערבבים נפלא באיזור הזה בעיר. ועוד פיסת פייסבוק על קירות תל אביב, בשבילכם.

שתהיה אחלה שבת וצפו להפתעה מחר שתשמח מישהי לקראת החג :)

מכירה חגיגית של by Rufina

2011-09-19T17:29:00.001+03:00

רציתי להזמין אתכם למכירה החגיגית של תכשיטים של המותג by Rufina שתתקיים בסופ”ש הקרוב 22-23.9

ביום חמישי 12:00-21:00

ביום שישי 11:00-16:00

המכירה תתקיים בסטודיו של המעצבת בביתה בשד’ רוטשילד 83 א’, דירה 3, תל אביב (פינת בלפור).

כל התכשיטים ימכרו בהנחה של עד 40% – המכירה במזומן ובצ’קים.

אז אם בא לכם להתחדש לקראת החג, הסתיו או סתם בלי סיבה. זו המכירה הכי שווה בסופ”ש הקרוב!

כולם מוזמנים וגם אני אהיה שם.

מי שעומדת מאחורי המותג הזה זאת בת דודה שלי רופינה. הקטע הכי מצחיק זה שלא היינו בקשר 20 שנה, ולמרות ששתינו התגוררנו בתל אביב בתשע השנים האחרונות לא הפכנו לחברות ומעולם לא דיברנו. רק לפני שלושה שבועות בערך נפגשנו וכשראיתי שהיא עושה דברים מהממים, החלטתי להציג את המותג שלה גם בבלוג. האמת היא שזה כיף להכיר את המשפחה שלך מקרוב וזה מוזר לחשוב שכל השנים האלה הייתי עסוקה בעבודה ובעצמי וזה לא התאפשר לנו להכיר. אבל תבואו למכירה, יהיה מגניב. תהיה מוזיקה ואווירה כיפית על רוטשילד.

כנסו גם לאתר, שם תוכלו לראות עוד מבחר גדול של עיצובים.

אז נתראה בחמישי – שישי.

שיהיה שבוע מהמם עד אז!

יום שישי - האכזבה מתל אביב

2011-09-17T13:43:00.001+03:00

הכל התחיל כשרציתי לצאת קצת החוצה. עכשיו כשאני מתגוררת באופן זמני ברח’ בצלאל, אחד הרחובות האהובים עליי בעיר, אני לא מרבה לצאת מהבית בלי סיבה. כיף לי פה ובחוץ שום דבר לא מחכה לי ואני לא מפסידה כלום. אבל בכל זאת משהו ברוח הנעימה שהחלה נושבת בעיר עשה לי חשק ללבוש את חולצת הטריקו האפורה ולצאת.

כשהגעתי לכיכר רבין, בדרכי לכיוון הדיזינגוף סנטר וראיתי את המחבשים שמיישרים את הקרקע בכיכר, לא הרגשתי שום רגשות. את הכיכר שפעם סימלה בשבילי את הקירבה לבית ואת האזור אהוב עליי בעיר משפצים דווקא בקיץ וזה די מדכא ומפריע לתנועת האופניים. השלמתי עם העניין הזה שהקיץ לא אהבה מהמרחב שלהכבר מזמן ובלי בכלל להרהר בעניין, גם הפעם לא חשבתי על זה יותר מדי בעת שבהיתי בשלט הציני “תתחדשו!” והמששכתי לכיוון כיכר מסריק.

לפעמים כשאני יוצאת מהבית, אני רוצה שתל אביב תהיה קצת פריז. לא בהכרח בגלל שיש לעיר הלבנה סיכוי להידמות לעיר האורות, אלא פשוט בא לי שיהיה כאן רגוע כמו שאני מדמיינת שרגוע שם ומזרקות וספסלים יקשטו גינות ושיהיה איזשהו חן. כיכר מסריק תמיד הייתה בעייני המקום הזה שקצת דמה למה שאיחלתי בליבי. מזרקה, עצים עתיקים וספסלים. ההליכה שם היום אחרי הצהריים תרמה קצת למלנכוליה הנעימה שהייתי שרויה בה. אבל כשראיתי הומלסית שמדברת לעצמה על הספסל זה החזיר אותי למציאות. זה לא דומה לפריז ואפילו לא לשום עיר שאני הייתי יכולה לדמיין שתל אביב תהיה דומה לה. בכל עיר יש הומלסים, בל זה במציאות ולא בשעת ההליכה החולמנית שלי ביום שישי בשעה שתיים.

היה לי עצוב לקבל את זה שהעיר היא כבר לא מה שאני זוכרת. זו לא אני שהשתניתי זה משהו פה קרה. פעם הייתי נהנת לצאת ביום שישי. לפגוש את אמא שלי לקניות חברים לקפה, בסוף לקנות עיתון וקרטיבים ולחזור הביתה. עכשיו אני לא מאמינה שהיציאה מהבית שווה את הסבל של השמש היוקדת, של הרחובות המדכאים ושל רגשות שליליים שעולים אצלי בכל פעם שמשהו בעיר הזאת מבאס אותי.

ואני לא אוהבת להתלונן, לפחות לא התלוננתי כאן בבלוג כבר די הרבה זמן.אבל אחרי שהשבוע אכלתי בשני מקומות ובשניהם לא היה טעים כבר אין לי כח. בסופו של חשבון מדובר כבר בשלושה מקומות ששילמתי בהם לא מעט כסף ולא היה לי טעים במהלך החודשיים האחרונים. לא ב”אחת העם” שמגישים סלט מחסה אייסברג שזה הזוי ופסול מבחינתי בכל מה שקשור לסלטים, לא בסושי “אוקינאווה” – טוב זה מגיע לי שאכלתי שם. זכרתי שפעם היה שם טעים והשבוע נוכחתי לדעת שזה איום ונורא. לא שווה את הכסף וכבר עדיף לאכול ב”סושיה”. בכלל, אחרי שהייתי ביפן זו טעות מוחלטת לאכול סושי בארץ ואני לא אומרת זה בקטע מתנשא. פה פשוט לא יודעים להכין אותו.

לא יודעת איך לסיים את הפוסט. אני רק יודעת שהעיר הזאת איבדה בעייני את הילת השלמות שהיא עטתה קודם. אני מאמינה שאני לא יכולה לוותר עליה כי היא ממכרת ברחובות שלה, באדריכלות שלה, בהבטחה שלה לאושר וכיף שאני כבר לא מאמינה שהיא מסוגלת לקיים. אני לא מתייחסת ליוקר המחייה כי זה לא רלוונטי לתחושה. הייתי רוצה שתל אביב תהיה שוב מרגשת בעייני כמו פעם והיא לא צריכה לחדש לי כלום. רק להיות טובה אליי שוב.

בזמן שהסתובבתי בעיר מאוכזבת לבשתי: חולצה אמריקן אפרל, חצאית pull&bear (מקיץ שעבר), סנדלים טופשופ, תיק ZARA, משקפי שמש ורודים H&M ושרשרת צינורות חדשה ואהובה byRufina (בקרוב המכירה)

האמת היא שבא לי לסיים עם משהו שכן שימח אותי היום כשהלכתי לא מעט רחובות של העיר שאני קוראת לה שלי, אבל אני בספק שהיא עדיין כזאת. הפריחה הצהובה לבנה והיוקרתית של העצים האהובים עליי. היה עץ כזה מתחת לחלון בדירה הראשונה שלי בתל אביב ברח’ שפינוזה ועברתי אז לעיר בדיוק בתקופה הזאת של תחילת הסתיו. זה הזכיר לי את זה וזה היה נעים. וגם אמנות הרחוב שמפתיעה ועם זאת ניראת ממש שייכת לעיר, ממש כמו התמונה המצורפת. הדפסה של תמונה מאינסטגראם וספירת לייקים בפייסבוק. זה ענק וזה תלוי ברחוב אבן גבירול, אותו אני דווקא אוהבת. הוא אף פעם לא אכזב אותי.

איפשהו על יהודה הלוי, אבל גם ברחוב שלי יש לא מעט עצים כאלה. זה ממש יפה ויש לא מעט כאלה בעיר.

זאת התמונה שהכי מאפיינת את התחושה שלי בעיר לפעמים. עיר שרוצה להיות משהו אחר, אבל עדיין נשארת תל אביב, עם ההשתקפות של אבן גבירול בחלונות הראווה. בזמן שצילמתי אותה מישהו בבניין ליד התאמן על נגינה בפסנתר. עמדתי והקשבתי וניסיתי למצוא זווית צילום שבה פח הזבל ניראה אבל לא הורס. לא יודעת אם הצלחתי.

שתהיה שבת נעמה. החגים עוד מעט מגיעים והורסים הכל.

יום שלישי – התצוגה של טריומף

2011-09-14T13:48:00.001+03:00

הוזמנתי לתצוגת האופנה של חברת ההלבשה התחתונה טריומף במועדון הכליף ביפו העתיקה. האמת היא שהאירוע עצמו היה מקסים, בעיקר כי פגשתי את אנה, אינה ותמר ואפילו הייתה לי הפתעה נעימה להכיר סוף סוף את מי שעומדת מאחורי הבלוג המשעשע the purple toe, מה שהיה לגמרי מגניב.

הדגמים שהוצגו לא ריגשו אותי במיוחד עד שהגענו לתחתוני מחוך בגזרה גבוהה שהאפקט הוינטאג’י שלהם תמיד מהמם אותי, אבל אני חייבת לציין שמעולם לא לבשתי כאלה אז אני לא יודעת אם זה נוח, או רק יפה. זה מהדברים האלה שניראים ממש טוב על אנשים אחרים, אבל בטח על הגוף הקטנטן שלי זה יראה מוזר.

באופן כללי הקולקציה ניראת סקסית ונשית מאוד ואף הוצגה באווירה כזאת. בתצוגה הופיעו לא מעט מחטבים מסוגים שונים שיכולים להיות הסוד הקטן של כל אישה לאיך להיראות טוב בבגדים צמודים או בבגדי ערב. אני חושבת שמגיל מסויים אישה בכל משקל ומבנה גוף צריכה כמה מחטבים שיבטיחו גוף מושלם בעיקר כשלובשים שמלה יקרה משקיעים ממש לאירוע חשוב. לפעמים המחטב יכול להיות מה שיהפוך את כל ההופעה למושלמת או שחסרונו יכול להרוס הכל.

גלאם שיק של פעם. פחות אהבתי את המטפחות. אני הייתי משאירה רק את משקפי השמש.

אני לבשתי שילוב של הצבעים האהובים עליי שעוברים איתי לסתיו. פוקסיה, תבעי הבז’ למיניהם, גווני הניוד וכמובן קצת בורדו, כמו בשרשרת שלי, שנותן מראה באמת סתוי. מתי אתם כבר מתחילים לתכנן את האאוטפיטים שלכם באווירת סתיו?

בתמונות: חולצה וחצאית H&M מקולקציית הקיץ, תיק ונעליים מ- ZARA, שרשרת של byRUFINA

מהרגע שראיתי את הנעליים הבנתי שזה הזוג שחיכיתי לו. גם אם זה יהיה הפריט היחיד שבו אני אתחדש בסתיו הנוכחי, זה היהי מושלם. עקב ב”קיטן היל” שהיה כה מושמץ בשנים האחרונות התגלה כנוח ביותר אפילו בהליכה ברחובות המרוצפים של יפו העתיקה. גוון הניוד של הנעליים שכמו מתמזג עם צבע העור עושה את הכל למושלם והכי טוב זה שהן עלו רק 200 ש”ח ואפילו יש פפיון ענק. כמו שנאמר לי על ידי מישהו שמבין – זה הכי פראדה!

אבל, אוף למה היה חם ואספתי את השיער וניראתי כמו דוס??? טוב, כולנו עושים טעויות לפעמים. גם מישהי שאלה למה קוראים לבלוג על שם משהו צהוב ואני אמרתי שזה כי אני יצור צהוב והצבעתי לכיוון השיער שלי ופה הוא בכלל לא נראה צהוב.

תודה רבה לאינה על התמונות – כנסו לבלוג שלה, שם תוכלו לראות עוד תמונות ממש יפות מהתצוגה. אני התעצלתי לצלם, גם כי היה לי נורא קר.

שהיה יום רביעי שמח!

יום שישי

2011-09-11T12:08:00.001+03:00

ימי שישי הם כבר לא מה שהיו פעם. הקיץ הסיר מהמם את הזוהר כבר מזמן. מסביב הרבה אנשים, חם ולח. מצד שני ניראה שאחרי הצהריים, בשעה 14:00 אני כברמ וכנה לצאת מהבית ולפגוש חברים. העיר מתחילה להתנמנם לקראת הערב. אפשר להתלבש יפה, אבל עדיין לנעול כפכפים ולצאת.

כבר מרגישים את ספטמבר. הערבים הפכו קרירים,אולי בקרוב יהיה טוב יותר.

לבשתי: חצאית וצמיד Forever 21, חולצה מזויה באלנבי, תיק ZARA, משקפי שמש H&M, כפכפים הוויאנס.

צולם בבפלור פינת אחד העם.

אמנות בעיר 2011

2011-09-09T11:22:00.001+03:00

אתמול אחרי הצהריים נזכרתי פתאום שהעיר אמורה לחגוג בסופ”ש הזה את תחילת עונת האמנות. האמת היא שזה בא לי די בהפתעה כי זכרתי שזה קורה בדרך כלל באוקטובר. יש ערב אחד בו כל המוזיאונים פתוחים בחינם והגלריות פתוחות עד מאוחר. קוראים לזה “אוהבים אמנות, עושים אמנות 2011” וזה אמור להימשך כל הסופ”ש, אז עדיין לא מאוחר לצאת ולראות.

אני ומיכל התחלנו את הערב ב”ביתן הלנה רובינשטיין” שבו מוצגת תערוכת אמנות רחוב ישראלית. יש לכם הזדמנות לראות את כל העבודות שמדי פעם אתם רואים על הקירות המתקלפים של תל אביב גם במוזיאון ולהגיד, יואו, ראיתי את זה”. התערוכה מעולה וכיפית. בעיקר שמחתי לראות פרוייקט של אמני רחוב חייפיים שנקרא Vady Niceness ואפילו את הגרפיטי חציל שאני כל כך אוהבת (אמנם רק במצגת השקופיות ולא ממש מצוייר על הקי, אבל לא נורא).

Fame – של יוחאי מטוס. הנצנצים ממכרים.

טיזר למייצג המהמם של KNOW HOPE , את העבודות והציג עצמו כדאי לכם ללכת לראות.

התערוכה הרבה יותר מהממת מהטעימות שאתם רואים כאן. נהנתי לראות אותה ולא היה בא לי להיות עסוקה בלצלם.

לבשתי: חולצה פרחונית עם כפתורים משוק בצלאל וג’ינס קצר מזארה ( מקיץ שעבר). היה קריר בכמה מחלקי העיר והייתי חייבת שיהיה לי נוח להתנייד בעיר על אופניים בין מתחמי האמנות. אני גם מדגמנת כאן להנאתכם את הפציעות האמנותיות שלי, שתיהן על רגל שמאל. השבוע עפתי מהאופניים בגלל הולך רגל, כרגיל. נלחץ מזה שהבחין באופניים על המדרכה ולא הצליח לבחור צד. מיותר לציין שאני עפתי כדי לא לפגוע בו. לא היה לו יותר מדי אכפת, גם זה מיותר לציין ובכלל לא מפתיע. אני אשרוד, אבל אני חושבת שהגיע הזמן שאחרי שנים שרוכבים האופניים רוכבים על המדרכות אנשי העיר יתרגלו לזה ולא יבהלו מהחרדה חסרת השחר שלהם שהולכים לדרוס אותם. אני מעולם לא פגעתי בהולך רגל. כואב, אבל יעבור.

אחרי הלנה רובינשטיין עצרנו להפסקת אוכל על איבן גבירול והמשכנו למוזיאון תל אביב. שוב, היה ריק באופן מפתיע. ציפיתי שזה שהמוזיאון פתוח מאוחר ובחינם יפתה אנשים לבוא. לשמחתי, האמת, לא היה עמוס ויכולתי להנות מגלריות אווריריות ומפתיחה של תערוכה צבעונית במיוחד - שותפי־על: שי אזולאי וראובן ישראל, שהייתה שוקקת חיים במוזיאון הריק.

את הערב סיימנו על “רחוב הגלריות”. רחוב גורדון היה מלא באנשים שמחים, מייצגי וידאו וגלריות פתוחות. שתינו יין, פגשנו אנשים מוכרים. טיילנו ונהננו מזה שסוף, סוף קורה משהו בעיר הזאת וזה בחינם. את ההפגנות אני לא מחישבה, למרות שהמאבק החברתי שלנו לגמרי הפך את הקיץ להרבה יותר משמעותי ומגניב.

פרחים מתים, מתעוררים ושוב.. בוידאו ארט על פינת גורדון ודיזנגוף.

והנה החציל האהוב עליי, זה שדיברתי עליו קודם פיסת גרפיטי משמחת שצילמתי באוגוסט 2010, על פינת שלמה המלך זמנהוף. ממש ליד הבית.

חציל של “אום כול טוב” וציפורים מרושעות של KLONE

תודה למיכל שצילמה אותי עם פלאש בלילה ועל כל הטיול הזה בעיר. כדאי לכם גם להניח את כל הדברים בצד ולהנות מסוף שבוע של אמנות. תופתעו כמה דברים יפים יש.

סופ”ש אמנותי שיהיה!

השראה בזארה

2011-09-08T12:31:00.000+03:00

לפעמים זה מספיק להיכנס לסניף זארה בדיזינגוף סנטר כדי לדעת מה אני רוצה להוסיף למלתחה שלי בעונה הבאה. כל הטרנדים העונתיים תלויים על קולבים ומחכים שאני אבוא, אמדוד, אתאהב ואקנה. לא תמיד כל התהליך הזה מתקיים. לפעמים רק להסתכל ולהבין ש”כזה בא לי” זו תוצאה אפשרית. ואני חושתב לעצמי למה לקרוא בלוגים ומגזינים אם מספיק להיכנס לסנטר? האמת היא שזה בצחוק, אבל זה נכון שבתחילת עונה, בזארה יודעים לגרום לי לחשוב מה אני רוצה שיהיה לי.

אז אם בסתיו אני אוכל להרשות לעצמי רק פריט אחד, מלבד זוג מגפיים שחורים, או אולי שניים שזה מאסט, אני רוצה שהפריט הזה יהיה נוצץ! בדקתי כמה פריטים כאלה מקרוב, בתא המדידה. בנתים החלטתי להשאיר אותם בחנות, אבל אין לדעת מה יהיה עם זה בעתיד.

חולצה ממן בד טריקו עם שרוולים עד המרפק בצבע כחול כהה עם לורקס. אהבתי את חיתוך הסירה בצוואר, את התפר ואת הלוק הקז’ואלי שזה נותן. החצאית השחורה שלי.

שמלה מטאלית כסופה מבד מיוחד וקליל עם פס שחור שנותן את הקונטרסט. שמלת ערב חורפית מושלמת לכל אירוע. אם היו לי 300 שקלים פנויים היא הייתה באה איתי הביתה. הייתי משלבת אותה עם נעלי סירה שחורות קלאסיות וצמידים ממתכת כסופה כלשהי. בהתחלה חשבתי שזה מוגזם, אבל אחרי שמדדתי את השמלה, היה לי ממש קשה להיפרד ממנה.

סוודר ארוך זהוב ונוצץ. היה לי קשה להתעלם ממנו. אהבתי את איך שהוא ניראה בעיקר עם רגליים חשופות. בחורף, עונת הסוודרים, זה לא יהיה כל כך אפשרי ליישם את הלוק במציאות וללבוש אותו עם טייץ או גרביון זה מבאס לי את כל הויז’ו לגביו, אז גם עליו החלטתי לוותר.

זה אמנם לא נכנס לקטגוריה של נוצץ, אבל הייתי מאוד סקרנית לראות על עצמי את טרנד הנחש הלוהט. אני מתקשה להאמין שאני והדפס עורו של יצור חלקלק נועדו זה לזו. אני מניחה שיש לא מעט כאלה שיחשבו שזה לוהט, או מזעזע. אני נשארתי די אדישה. אני מאמינה שנחשים צריכים ללבוש את זה. דווקא מנומר אני יותר אוהבת. לא יודעת מה הסיבה לכך.

איזה טרנד חולף ולוהט אתן הולכות לאמץ בסתיו הקרוב (אני מקווה שהוא קרוב, כן? היום הייתי בים והיה מושלם) ומה אתן חושבות על בגדים נוצצים? (הפניה היא לשני המינים :).

יום חמישי שמח!

בלוג דיי – אצלי קצת באיחור

2011-09-03T19:02:00.001+03:00

אז היום האחרון של אוגוסט הוא יום הבלוגים ובכל שנה ני מנסה לספר לכם על בלוגים שאני אוהבת והייתי רוצה שתאהבו גם, או לפחות תציצו בהם. אני מאוד מצטערת שהשנה פספסתי את היום שבו זה אמור לקרות, אבל אני אף פעם לא הייתי חזקה בטקסים. יותר חשוב לי מה שצריך לקרות ולא ממש מתי ואיך בדיוק וכללים, הם לא באמת משהו שאני צריכה כרגע. אז הנה הבלוגים שכדאי לכם להכיר.

The Man Repeller - היא ניו-יורקית, גרה באפר איסט סייד ויש לה את הבגדים הכי מדהימים בעולם. אבל היא מתלבשת כדי לדחות גברים, כי היא מאמינה שאנחנו אמורות להתלבש עבורנו בלבד ולא כדי לרצות ולמשוך אותם. היא יהודיה ושנונה ומגניבה וחלמתי היום בלילה שפגשתי אותה כשהיא גרה בקומות הגבוהות של הבניין שבו שתינו גרנו בניו-יורק. אני גרתי בקומות הנמוכות איפה שכביכול העניים יותר מתגוררים. בכל זאת, קצת ריאליזם מגיע גם לחלומות שלי . זאת סיבה טובה מספיק להמליץ על הבלוג שלה.

קישור לתמונה

the zig zag girl – יש המון סיבות לחבב את הבלוג הזה. אני מיד התאהבתי בגלל שזה מרענן לגלות בלוג חדש ומגניב ומלא השקעה וטעם של מישהי תל-אביבית וחמודה. כבר מזמן לא יצא לי לפגוש בלוג ישראלי חדש שמרגש אותי. הנה עוד כמה סיבות טובות להתאהב: התספורת ההורסת, הקעקוע המגניב על כף הרגל של בעלת הבלוג וגם הסגנון המתוק והוינטאג’י. אתם בדרך להתאהב גם!

קישור לתמונה

the time is grey – הכרתי את הבלוג של הבחורה הבלגית המהממת הזאת דרך עמוד הפייסבוק של “אמריקן אפרל”. כשהתחלתי לבקר בבלוג שלה באופן קבוע היא התגוררה ביפן ואהבתי את זה יותר מהבגדים וגם קינאתי לא מעט, הרי אני עדיין חולמת על הטיול הבא לטוקיו, כי הרי אחד זה אף פעם לא מספיק., הבגדים שהיא בוחרת, שרובם שייכים לרשת האמריקאית היקרנית פחות מרגשים, אבל יש משהו במינימליזם הזה בשילוב וינטאג’ שעדיין ניראה מגניב..למרות שהיא כבר עזבה את יפן, חזרה לבלגיה ועכשיו טסה לעבוד במפעל החברה ב LA, אני ממשיכה לעקוב. יש בבלוג שלה משהו ממכר והיא מעדכנת את האאוטפיטים שלה כל יום.

קישור לתמונה

Tales Of Enderment – כל מה שיש לי לכתוב על זה מסוכם בכותרת המשנה של הבלוג המדהים שלה שהתחיל בתור עוד בלוג בבלוגר, כמו שיש לכולנו ואין לנו כח לשדרגו לאתר משלנו, והפך לבלוג מושקע והורס את הבריאות והוא על:stories about friends, vintage, love, style and life. היא מבקרת בבתים של חברים וחוזרת עם צילומים מדהימים, לוקחת חברות דוגמניות לסיבוב בחנויות וינטאג’ בכל העולם ומצטלמת בעצמה עם האאוטפיטים המהממים שלה בסוהו בניו-יורק. אל תוותרו על הבלוג הזה.

קישור לתמונה

From Me To You – חוץ מזה שהבלוג שלה בטמבלר וזה מהלך חכם כשלעצמו, הוא גם מדהים ומצולם בצורה יוצאת דופן יחסית למה שאני מכירה היום ואני קוראת מאות בלוגים, אז אני יודעת. הבחורה צלמת מוכשרת וניראת מקסים. יש בה יופי קלאסי ולא שיק טראשי של מורעבת טרנדית, מה שקיים לא מעט בבלוגוספירת האופנה העולמית.. יש לה קלאסה והיא הולכת לסקר בהרחבה את שבוע האופנה הקרוב בניו-יורק. אני לא הייתי מוותרת על זה כי דרך עדשת המצלמה שלה הכל ניראה הרבה יותר יפה מאשר במציאות. וכן היא גם צלמת וגם מצטלמת. אין דברים כאלה!

קישור לתמונה

ההכנה של הפוסט הזה הבהירה לי כמה אני אוהבת את הבלוג שלי ואת כל הקונספט של בלוגים עצמאיים בכלל וכמה אני לא מתחברת לכל הפורטלים שמבקשים מבלוגרים להצטרף אליהם. אני מאמינה שאני הולכת לכתוב את הבלוג הזה עוד לא מעט זמן וגם אם באוגוסט הלוהט והמדכא פירסמתי רק 3 פוסטים (סורי, קוראים יקרים שלי) זה לא אומר כלום כי בקרוב הכל הולך להשתפר.

שתהיה אחלה שבת ואני מקווה שכולכם באים הערב להפגנת המיליון. זה הולך להיות ענק ואנחנו חייבים את זה לעצמנו.

אוויר מגדלים

2011-08-23T14:17:00.001+03:00

לבשתי: אאוטפיט קיצי ופשוט, כרגיל בימים אלה: גופיה H&M (משנה שעברה), מכנסיים קצרים Forever21, סנדלים TOPSHOP (ב 70% הנחה, רק ככה אני מסכימה לקנות שם), תיק מ- ZARA. לק סגול עמוק מס’ 52 Dark Plum מתנה ממייבלין.

פעם חשבתי שמגדלים זה מרוחק, לא קשור ולא משדר את האווירה האמיתית של תל אביב. עכשיו אני מאמינה שטעיתי. יש במגדלים קרירות, ריחוק וסטריליות שדווקא כיף לברוח אליה לפעמים. יש שירות נחמד של מי שעובד שם והחיים הופכים בין רגע לקלים יותר, גם אם זו רק אשליה.

אין לי כסף לגור במגדל ואני גם מאמינה שאף פעם לא יהיה לי, אם זה ימשיך להיות כל כך יקר ובלתי מושג, אבל זה נחמד רק לבקר. לשבת על המרפסת בקומה גבוהה ולראות את כל העיר, את התנועה, הים והשמיים. לנוח מכל מה שקורה למטה. לנוח מחיפושי העבודה, מהסטרס, מהרחובות הלוהטים, מהמהפכה ומהמצב הביטחוני. סתם לבהות. זה אפילו כיף יותר כשחשוך בחוץ. זה לא שאני מנסה לברוח מהמציאות, אני רק רוצה לנוח ממנה קצת.

תודה רבה לסיוי היקרה על התמונות. אני רוצה עוד…

שיהיה המשך שבוע נעים :)

MLly – זה חדש וכיפי

2011-08-15T19:45:00.001+03:00

זה די הזוי לחשוב שדווקא רשת למידות גדולות זה הדבר הכי טוב שקרה לאופנה בישראל בשנה האחרונה, או שזה בעצם די אופטימי ואני מעדיפה את נקודת המבט השניה. זה שקו יצור חדש שנפתח הוא בעצם משהו חדש, מועיל ומוערך שקהל שלם משתוקק לו זה גאוני. הרי בשוק המצומצם שלנו יש כבר הכל ואפילו עוד מותגים מתוכננים לפתוח חנויות בקניונים העמוסים לעייפה ברחבי הארץ בסתיו הקרוב. אם כבר משהו חדש, אז שתהיה בו תועלת, כי אני כבר מזמן חושבת שאנחנו חיים בעולם עם שפע מוגזם, עודף מבחר ונגישות שהופכים את החיים ללא מעניינים.

הצילומים מ”לאשה”, גנבתי אותם מעמוד הפייסבוק של MLly

אבל MLly זה גם יפה וגם תוצאה של עבודה מאומצת של קלבוש, שאני כל כך שמחה שמגיע לה להיות חלק ממשהו גדול שגם יצליח. והייתה השקה בבית של אהרוני, השקה באווירה תפוחית ומשעשעת והנה התמונות.

מהמם, כולל השרשר

לבשתי: בגד גוף H&M, חצאית אורבן אאוטפיטרס, תיק ZARA, נעליים F21. היה קצת כמו מסיבת בית שזה די כיף. אני שמחתי להרגיש את משב המזגן הקריר כי באותו היום היה לי פנצ’ר באופניים והיה חם מדי. להסתובב ברוטשילד בלב המהפכה באמצע היום. בכלל, כבר מזמן הבנתי שקיץ זו לא עונה להתלבש בה, אלא להפך ואני דוגלת בשיטה של ללבוש כמה שפחות ולקנות כמה שפחות, לכן גם עידכנתי את הבלוג פחות הקיץ הזה. מקווה שהסתיו יתן לי השראה.

אני כבר השלמתי עם זה שבנתיים אני בתל אביב ולפעמים אני מנסה אפילו להנות מהעיר, אבל, לצערי, זה לא יוצא לי כל כך הרבה. אני מרגישה שתל אביב הפכה לעיר קשה, כל כך שונה היא הפכה להיות ממה שזכרתי אותה. לא מדובר רק במחירים, אלא בכל מה שקורה מסביב. כבר לא כל כך קל להנות פה ולא זוכרת מתי הסתובבתי כאן אסירת תודה על הרחובות, העצים והים. זה כבר לא מספיק.

אני כותבת את הפוסט הזה כבר כמה שעות ואתם רואים שאני סוטה מהנושא. אני גם רואה “יסדוקו” ברקע. עכשיו יש סרט על קבוצת כדורגל נשים בקרויצברג, ברלין, שרוצה לנסוע לשחק נגד קבוצת כדורגל נשים איראנית שמעולם לא שיחקה נגד אף קבוצה אחרת. מסתבר שיש חיים די הזויים שם בחוץ.

מקווה שלא חם לכם ושאתם חופשיים ללבוש מה שבא לכם כל הזמן ובהצלחה ל-MLly.

נשיקות.

תמונות במוזיאון

2011-08-11T11:02:00.001+03:00

אני זוכרת את היום הזה. זה היה לפני חודשיים בערך כשסיוי, חנן ואני החלטנו סוף,סוף לראות את התערוכה של אלכסנדר מקווין במטרופוליטן. אני אחרתי, כרגיל, ומיהרתי מתחנת הרכבת התחתית לחצות כמה שדרות. התערוכה של מקווין הייתה נהדרת וקסומה, למרות שהייתה עמוסה באנשים והיה תור להיכנס, כמו כמעט בכל מקום בניו-יורק.

בטיפשותי הרבה ובגלל חרדת המוזיאונים הגדולים לא ביקרתי במטרופוליטן לפני וזאת הפעם היחידה בעצם שיצא לי לבלות בקרב ציורי האימפרסיוניסטים שאני כל כך אוהבת. זאת גם תחושה נפלאה שמותר לצלם ולהצטלם במוזיאון, כך אפשר לקחת איתנו עוד כמה רגעים שעכשיו די חסרים לי. אם הייתי בניו-יורק, הייתי הולכת לשם היום במקום לשבת בבית ולבהות בטלויזיה שכל מה שהיא עושה זה להראות סרטים שמצולמים בניו-יורק ולגרום לי להתגעגע. לבשתי: שמלה H&M, נעליים ותיק מזארה

זה הואן גוך האהוב עליי, מכל אלה שיש במטרופוליטן, למרות שאין ציור שלו שלא מהמם אותי לכמה רגעים.

אחרי המוזיאון נסענו לבר הופעות באיסט וילג’ להופעה של להקה של ישראלים, חברים של סיוי. היה נחמד, אבל היה לי מאוד קר וכאבו לי הרגליים בגלל שאני לא רגילה לנעול עקבים וממש להסתובב בהם ברחבי העיר ונורא רציתי לחזור הביתה. כשחזרתי לדירה שלנו, הרגשתי טוב, כי אני לא בדיוק מתה על חיי הלילה בעיר הגדולה. בדרך לתפוס מונית, ראיתי את המסעדה שמציעה רק מיטבולס, The meatball shop, יאמי. איך הצלחתי להכניס מיטבולס לפוסט על המטרופוליטן. זאת מסעדה באווירת בר עם רעש ומגניבות. תמיד יש שם תור.

שיהיה אחלה סופ”ש. אני עכשיו בארץ ואלה רק זכרונות, אז לא להתבלבל.

נשיקות

איך עשיתי מדיטציה לראשונה בחיי

2011-07-28T16:18:00.002+03:00

הכל קרה כשהזמינו אותי לאירוע בלוגרים בבית ספר לרפואה משלימה מירב. אני אמנם לא מרבה ללכת לאירועים בזמן האחרון, אבל יש דברים שממש שווה להיות בלוגר בשבילם ולא רק בגלל המתנות, כי זה כבר מזמן לא משהו שמעניין אותי, אלא בגלל שחוויות חדשות ומרגשות באמת מחכות לי לעיתים נדירות בתיבת הדואר הנכנס שלי.

הפעם הראשונה שבה יצא לי לשמוע בהרחבה על הרפואה האלטרנטיבית היתה כשחברה שלי לירון, שלומדת רפואה סינית בניו-יורק סיפרה לי בהתלהבות על הלימודים שלה והבנתי כמה העולם המערבי מקבל את הדרכים האלטרנטיביות לאבחן ולטפל במגוון רב של מחלות ותחושות רעות שיש לנו וזאת לגמרי בניגוד למה שחשבתי קודם. רוב חיי ידעתי שלכל תחושה רעה יש כדור שעמלו עלו מיטב המדענים של חברות התרופות וזה יפתור הכל, ככה זה כשאבא לי רופא ולכל כאב מרושע (כמעט) הוא תמיד מוכן לשלוף כדור מתאים. אבל מסתבר שהרפואה המערבית אינה כל יכולה ויש דרכים נוספות לטפל ולעיתים זה אפילו ממש נעים.

במירב, נפגשתי לראשונה עם ההזדמנות לגלות מהי מדיטציה ולהתנסות בה. אני חייבת לציין שהיה בזה משהו מרגיע, מפחיד, מטריד אך גם מרגש בזכות המוזיקה וההזדמנות לעשות את זה עם מנחה ולגמרי ברצינות. מעולם לא דמיינתי לעצמי שאני אוכל לשבת בלי לזוז במשך 18 דקות, לעצום עיניים ולהיות לגמרי עם עצמי. אני מתקשה להאמין שיש בי את הכוחות לתרגל מדיטציה באופן עצמאי כי אני יצור נויירוטי שלא יכול להרגע באמת, אבל אין ספק שהפעם הזאת הציגה לי עולם שלא היה מוכר לי וזו אכן הייתה מתנה.
לאחר המדיטציה זכיתי לקבל טיפול שיאצו שהיה מושלם, אני חושבת שמעולם לא נהנתי כל כך משום טיפול במגע כמו הפעם. לא נותר לי אלא להודות למטפל ולהודות בפני עצמי כמה למגע יש אפקט טיפולי, מרגיע ומעודד עבורי.

בית הספר מירב שאירח אותי כל כך יפה הינו מוסד לימוד של האוניברסיטה הפתוחה בשיתוף עם קופ״ח מכבי. אני ביקרתי בקמפוס בכפר הירוק, בו טווסים מסתובבים חופשי ומתלהבים מהזנב שלהם גם כשאין נקבות טווסיות בשטח, אבל יש לו סניפים גם בבאר שבע וירושלים, ובמהלך חודש אוגוסט הם עורכים סדנאות חינמיות כדי לאפשר לקהל הרחב לקחת חלק בחוויות הקסומות שאני זכיתי לעבור. אני מניחה שתמצאו את כל הפרטים בבאנר באתר של מירב.
כבר זמן-מה אני מרגישה שאין לי נחמה יותר בבגד חדש, או מסע שופינג, או סייל מרגש בזארה ורק חוויות מיוחדות הופכות את החיים לשווים באמת ולכן מלבד לגלות מקומות חדשים בעולם, אני גם נהנת לגלות תחושות חדשות. ממליצה לכם מאוד לנסות את זה גם.

Berlin diary part 2

2011-07-25T12:42:00.001+03:00

מקווה שזה עושה לכם גם חשק לנסוע לברלין. אני יודעת שאני רוצה שוב ואולי אפילו עוד הקיץ.

מבטיחה פוסט המלצות…

נשיקות

כמה חם!

2011-07-22T22:35:00.001+03:00

באמת נורא חם עכשיו ואני לא יודעת איך שכחתי שיכול להיות כל כך חם פה. היום יצאתי מהבית עם הבגד הכמעט הכי קטן שיש לי ועדיין היה חם בצורה בלתי אפשרית. בכל רגע שבו לא רכבתי על האופניים, אלא נאלצתי לעמוד בשמש הקופחת הרגשתי שאני לא יכולה יותר ורק שייק אבטיח וליצ’י של תמרה עזר לי להתרענן בעזרתם של העציםב בגינה בכיכר מסריק.

אני בטוחה שאין זה ממש מרגש לקרוא שכה חם לי, אבל אני מרגישה שכל החום הזה והאווירה שהכל מסביב קורס גורמים לי להרגיש סוג של יאוש. ומה שמדהים הוא שכל מה שכולם מדברים עליו, היאוש וחוסר הסיכוי להגיע לרווחה כלכלית, אני מרגישה כבר כמה שנים. אמנם תמיד היה לי כסף לחיות בתל אביב כמו שרציתי, אבל בדיוק רק לזה ולא לעוד טיפה יותר וזה ממש ממש מלחיץ. אז אני מקווה שאתם באים מחר להפגנה.

ואחרי שהרבה זמן לא עשיתי פוסט לבוש, הנה אני מדגמנת את הלוק הכי נוח לחום הזה. טוב, רואים שחם לי…

לבשתי: אוברול Forever21, סנדלים TOPSHOP, כובע H&M

אני מקווה שיש לכם מזגן ושאתם מבלים וכיף לכם.

סופ”ש נעים!

Berlin photo diary 1

2011-07-19T13:28:00.001+03:00

לבשתי: חצאית משוק בצלאל DIY, גופיה ישנה של גורילות מה- T-MARKET, סנדלים אנונימיים, תיק מ –Target.

בדיוק כשכל הדיונים על יוקר המחיה וחוסר היכולת שלנו להתקיים בכבוד בישראל עלו לכותרות עם מחאת האוהלים נסעתי לברלין. פגשתי עיר מושלמת מכל בחינה. כל מה שלנו אין, להם יש ולא יכולתי שלא לקנא בחיים של הברלינאים ולא לקוות למצוא עוד איזה כמה שבועות שוב כרטיס ב 199$ ברגע האחרון כדי לנסוע שוב. לא הבנתי למה חיכיתי כל כך הרבה שנים מאז הביקור הקצר בחורף של 2007 עד לביקור קיצי ומושלם כמו שזכיתי לו בשבוע שעבר בזכות מילנה בת דודתי הקסומה שחיה בברלין. עוד תיראו אותה פה בפוסט הבא.

יש בברלין גם אחלה שופינג, בעיקר אם נוסעים ממש עכשיו בסוף העונה, אל תוותרו על COS הרשת המדהימה ביותר שראיתי מימי ופשוט תהנו מהעיר. מקווה לכתוב קצת המלצות ממש בקרוב כשיהיה לי זמן.

ביי בנתיים!

זכרונות מאיסט האמפטון

2011-07-06T13:40:00.001+03:00

לכבוד יום העצמאות האמריקאי ולכבוד הוויקנד הארוך שכל הניו-יורקים מבלים בהאמפטונס נזכרתי בתמונות האלה, האהובות עליי ביותר מהחודש האחרון שלי בניו יורק. סיוי ואני החלטנו שגם לנו מגיע יום חופש מהעיר ונסענו להאמפטונס לבלות על חוף הים יום מושלם. עד שתהיה לנו אחוזה על הים נהננו לנו מכל מה שיש שם בחינם וזה לא מעט. ים, שמש, אווירת יוקרה וחוף יפה ודי מבודד. החלטנו לנסוע לאיסט האמפטון כי זה נמצא יחסית קרוב למנהטן ולוקח רק שעתיים נסיעה לכל כיוון וכי קראתי באינטרנט שהחוף שם נחשב לאחד היפים בעולם. אם אתם מחליטים לעשות את הטיול הזה גם, שימו לב שבאיסט האמפטון אין מה לעשות חוץ מללכת לים ואם בא לכם על מקומות עם יותר אטרקציות, אז תצטרכו לחקור קצת באינטרנט, רק שתדעו שהדרך הזולה ביותר להגיע לאיזור זה ברכבת, ולא באוטובוס של המגניבים מהאפר איסט סייד, כמו בסדרה Gossip Girl. אנחנו רצינו להינות מהים ולבהות בקינאה בבתים וזה היה מקום מושלם לכך.

זאת אני ותכולת התיק שלי בניסיון לעשות תמונה של מה הבאתי איתי להאמפטונבס כמו שהיה ניתץן למצוא בלא מעט אתרי ובלוגי אופנה אמריקאיים. זה די משעשע שאנשים רוצים לחשוף את תכולת התיק שלהם. טוב, זה די הגיוני שאם יש משהו מגנבי בתיק אז זה שווה חשיפה ואני באמת הרגשתי שזה היום שלי תמונה כזשדאת, אבל סיוי שצילמה אותה, לא שלחה לי אותה בסוף, אז תצטרכו להסתפק בזה. רואי םשאני חכמה בשמש ויש לי תיק מטרגט וכובע מדהים עם נוצת טווס שנשאר בניו יורק.

השנה החלטתי שבא לי ביקיני שמורכב משני סטים שונים. אני תמיד מרגישה שזה הרבה יותר נונשלנטי ולא מתאמץ להסתובב בים באווירת מיקס אנס מאץ’, הכי נשמע כמ ופלפל בסוף שנות ה-90, אבל זה באמת מרגיש כאילו הכל הרבה יותר ספונטני וקול, מה גם שחלק עליון צהוב לא הרגיש לי כמו משהו שיתאים לבצע העור הלא משתזף שלי (שמאז שהגעתי לביקור הארוך שלי בארץ כבר הספיק קצת להשתזף, אבל רק אני רואה את זה ) ודווקא חלק כהה ואקזוטי זה פיתרון מקסים כאן. הלכתי ל H&M בערך חמש פעמים עד שהחלטתי שזה מה שבא לי ואני ממש מרוצה. מעבר לצבעים, גם הגזרות חשובות כאן וכל פריט מבין שניים נבחר כך שהוא ישב נוח ואין דבר גרוע יותר מבגד ים שצריך לסדר אותו כל הזמן.

מיותר לציין שבמהלך הביקור לא הפסקתי לקנא באנשים שגרים שם, אבל קינאה חמודה כזאת, של איזה כיף להם להיות כל כך עשירים. אוף! אה וגם היה מזג אוויר מושלם לים באווירה כמו בסרטים. בהתלחה היה חמים ונעים כך שיכולתי להינות משמש נעימה ולא שורפת ולאחר מכן היה מעונן והחלום שלי ללבוש מעיל מעל הביקיני שלי התגשם.

אחרי שנמאס לנו מהים, יצאנו לסיבוב באיזור…

לבשתי: מעיל, אוברול, בגד ים וכובע קטן מ- H&M, נעליים מאורבן אאוטפיטרס, כובע ענק מ- Forever 21 וחולצה לבנה מסאקס. מה נותר עוד לומר? היה מעולה ואם אתם מגיעים בקיץ לניו יורק, אל תוותרו על טיול מחוץ לעיר כי אין כמו ההמפטונס כדי להרגיש בסדרה על ה”אפר- איסטסיידרס” בקיץ ולא הם לא נועלים עקבים ביום- יום, הם ניראים כמו אנשים רגילים עם כסף :)

תודה לסיוי על התמונות בהן אני מצולמת. היה מדהים אפילו יותר מהתמונות.

עד הפעם הבאה…